ארכיון קטגוריות: כללי

בס"ד השבוע ב"ה, התחלתי את שנת הלימודים בבית הספר, כאשר ביום הראשון, שובצתי כמורה משלימה בכיתה א'. בכיתה חיכו לי ילדות מתוקות, שזו להן השנה הראשונה בבית הספר. עד לפני כחודשיים, הן היו עדיין בגן הילדים, משחקות בבובות ובכל המשחקים האהובים. הגננת שרה להן שירים וסיפרה להן סיפורים, והיה להן שם טוב ונעים. ועכשיו הןהמשך לקרוא "כנראה שעליתי כיתה"

בס"ד                                                     השבוע בבוקרו של יום שבת פרשת "ראה", כשהלכתי בטיילת ארמון הנציב, לכיוון בית המדרש, לתפילת שבת בבוקר. הבטתי לכיוון הר הבית. וזה הזכיר לי את בעלי הרב ישראל יעקב ז"ל, שהיה רגיל בלימוד מסכת חגיגה. חשבתי לעצמי: 'הרי במה עוסקת מסכת חגיגה? היא עוסקת בעליה לרגל לבית המקדש, בשלושת הרגלים. ובהקרבת הקרבנות, שכלהמשך לקרוא ""ולא יראו פני ריקם" ( פרשת ראה)"

בס"ד באחד הימים, כששוב הלכתי לעיר, לצורך סידורים, שנאלצתי לקיים, לרגל המצב החדש. נכנסתי לחנות לקנות מספר דברים, שהיו חסרים לי בבית. תוך כדי שהסתובבתי בחנות, הגעתי אל מחלקת מכשירי הכתיבה. עטים, עפרונות, צבעים ושאר מכשירי כתיבה היו תלויים ומסודרים במקומם. הסתכלתי על המבחר והתחלתי לחשוב מה לקנות. ואז היגיעה ההתלבטות: 'האם לקנות רק עטיםהמשך לקרוא "כשהתלבטתי אם לקנות חבילת עפרונות"

בפוסטים הקודמים שיתפתי אתכם, שבסיום ה"שלושים" חל יום ההולדת של בעלי ז"ל, אשר נולד בתאריך: י"ט באב תשכ"ט. בכל שנה, ציינו את יום ההולדת בחגיגה קטנה, במסגרת המשפחה. עם כיבוד, עוגה וממתקים. וכמובן  סיום מסכת, כאשר ישראל יעקב מסיים אותה ביום ההולדת. לפעמים היתה זו מסכת חגיגה, שלמד אותה שוב ושוב במשך השנים, עד שהיגיעהמשך לקרוא "יום הולדת חגיגה נחמדת"

לפני שנמשיך לכתוב על ההתמודדות בהווה, יש לי חוב קטן, לספר על ניסי ה' שעשה עימנו, בתקופה האחרונה לחייו, של בעלי הרב ישראל יעקב ז"ל. ועל סגולת רבי מתיה בן חרש, שעשיתי והבטחתי לפרסם. כמו שאומר רבינו על הפסוק : "בצר הרחבת לי" שגם בתוך הצרה צריך לראות את ההרחבה, שמרחיב לנו ה'. אז כמוהמשך לקרוא "הבטחתי לפרסם את ניסי השם"

לרגל יום השלושים לפטירת בעלי הרב ישראל יעקב בן לאה ז"ל, בחרתי לשתף אתכם על האישיות שלו ועל הנתינה לבית שלנו.  שהיה מבוסס על עמוד תווך של תורה ועבודת ה' בשמחה, ועל רוך ונתינה, שאין לה תחליף. בעלי ז"ל היה תלמיד חכם, שלמד ללא הפסקה, וזה היה משהו שכל כך אהבתי והערכתי בו. כמעט עלהמשך לקרוא "על אישיות מיוחדת, נתינה ומבטים מבחוץ"

בתוך ים הגעגועים והחסר, יש גם איים קטנים ומתוקים של נחת. רגעים שבהם הזיכרון קם לתחייה, דווקא דרך העיניים הטהורות והתמימות של הנכדים שלנו. בשבת האחרונה, הגיע אלינו הנכד הקטן שלנו, בן השנתיים. ברגע שהוא ראה את כיסא הגלגלים של סבא, הוא מיד התחיל לצעוק בשמחה: "סבבא! סבבא!". בעלי ז"ל תמיד נהג לומר לנכדים :המשך לקרוא ""סבא סבבא" – רגעים קטנים של נחת וגעגוע מתוק"

יש ימים בשבוע שבהם הגעגוע תופס מקום גדול יותר, ועבורי, יום שישי האחרון, היה הקשה מכולם. ביום הזה, יותר מבכל יום אחר, הרגשתי את החיסרון שלו. ליום שישי תמיד, היה קצב משלו, מנגינה קבועה שהייתה שייכת רק לו ושהכתיבה את האווירה בבית כולו. זה היה מתחיל בבוקר, עם התפילה ולימוד שניים מקרא ואחד תרגום, שהיההמשך לקרוא "המנגינה של יום שישי -זכרונות וגעגועים, והבחירה בחיים."

בס"ד יש רגעים ביום יום שהמציאות תופסת אותך, בלי שום הכנה מוקדמת. השבוע הלכתי ברחוב ב"גאולה", בדרך מסידור בבנק לרגל המצב החדש. תוך כדי הליכה, העיניים שלי צדו פתאום לוח שנה שהיה מונח בחנות ספרים. זה לא היה סתם לוח שנה, אלא לוח שנה : "עיתים לבינה", בדיוק הסוג שבעלי ז"ל כל כך אהב. במשךהמשך לקרוא "על מתנה ולוח שנה "עיתים לבינה""

פעם, לפני שהחיים שלי השתנו, הייתי נרתעת מלקרוא תכנים אותם אני כותבת עכשיו. הנושאים האלה הרגישו לי תמיד כבדים מדי, שייכים לאנשים "אחרים". אבל היום, כשזו המציאות שלי, אני מגלה שהרגעים שדורשים ממני הכי הרבה כוחות מתחבאים דווקא בסיטואציות הכי יומיומיות ופשוטות. ואני מודה לכן על האומץ לקרוא ולהיות איתי בהתמודדות הזו. השבוע ישבתי עםהמשך לקרוא "על מילים, שתיקות, ודיבור נאות"