בס"ד
באחד הימים, כששוב הלכתי לעיר, לצורך סידורים, שנאלצתי לקיים, לרגל המצב החדש. נכנסתי לחנות לקנות מספר דברים, שהיו חסרים לי בבית. תוך כדי שהסתובבתי בחנות, הגעתי אל מחלקת מכשירי הכתיבה. עטים, עפרונות, צבעים ושאר מכשירי כתיבה היו תלויים ומסודרים במקומם.
הסתכלתי על המבחר והתחלתי לחשוב מה לקנות. ואז היגיעה ההתלבטות: 'האם לקנות רק עטים או לקנות גם עפרונות?' דקות ארוכות עמדתי ולא ידעתי מה לבחור.
בעבר כשהייתי יוצאת לקניות בעיר, וזה לא היה לעיתים קרובות. הייתי שואלת את בעלי הרב ישראל יעקב ז"ל: "האם אתה צריך משהו? מה לקנות לך?" ברוב המקרים, בקשתו הצנועה היתה, תיקני לי חבילת עפרונות ועטים.
תמיד היה לו עיפרון בכיס החולצה או החליפה. זה היה הדבר שהלך איתו לכל מקום, בין בבית או בחוץ, תמיד יחד עם הספר, שלמד בו תורה. אם זה היה גמרא או שולחן ערוך, משנה ברורה או ספר אחר, יחד איתם היה תמיד גם העיפרון. בכל פעם שעשה הפסקה קצרה מלימודו, היה רושם בספר עד היכן היגיע וכמה פעמים למד את החומר הזה.
הספרים בהם למד, מלאים רישומים כאלה, שרשם לאורך השנים. במסכת חגיגה שלמד לאחרונה רשם, שהיגיע לאלף שש מאות שישים וארבע פעמים. מסכת תענית למעלה מארבע מאות פעמים ועוד כהנה וכהנה בשאר הספרים. רב מכולל ב"תל ציון", שהיגיע לנחם אמר, שיש להם עדיין בכולל ספרים שלו, עם הרישומים האלו, מאז שהיינו גרים שם, לפני יותר מעשר שנים.
והעטים, גם הם היו חבריו הנאמנים. בכל חודש, במשך כעשרים שנה, מאז שנת תשס"ה, היה לומד במסגרת אירגון "דירשו". והיה עונה על מבחנים בהלכה, במוסר ובגמרא. מבחנים שהיצריכו השקעה רבה וידע רב בחומר הנילמד. לצורך כך הוא היה צריך את העטים, לרשום בהם את התשובות למבחנים.
בשנים הראשונות, כשהיה מסיים את כתיבת המבחן היה מבקש ממני: "תבחני אותי בבקשה", כאשר אני שואלת והוא עונה תשובה אחר תשובה. היו פעמים שגם הוא בחן אותי, מתוך המבחנים, על ספרי המוסר, כמו "שמירת הלשון" ועוד. וכאשר ידעתי את התשובות, זה גרם לו שמחה רבה, וגם לי כמובן.
גם לילדים ערך מבחנים, ונתן להם תגמולים על ידיעותיהם. לאחרונה ראיתי מבחן שכתב אחד הילדים, כאשר אבא בדק לו את המבחן, וציין לו בכתב בסוף העמוד, "כל הכבוד" בשמחה גדולה על ידיעותיו, ומברך אותו שיהיה גדול בתורה כמו רבינו ה"בן איש חי" וצדיק כמו ה"בבא סאלי". כפי שרואים בתמונה המצורפת כאן.
במבחן האחרון שכתב, כשבוע לפני פטירתו רשם: "למדתי את החומר תשע פעמים".
ועכשיו כשאני עומדת מול מבחר מכשירי הכתיבה בחנות, אני מתלבטת: 'בעטים אני ודאי משתמשת, אבל עפרונות? עפרונות, גם צריך לקנות?'
בסופו של דבר, לא קניתי את העפרונות, כשאני מסכמת לעצמי, שמה שהיה לא יהיה עוד. אבל יחד עם זה, מתפללת על העתיד, שגם הצער שהיה, שוב לא יהיה עוד. ושנראה מעתה רק שמחות וישועות מתוך בריאות, עושר וכבוד, בעזרת ה'.