כנראה שעליתי כיתה

בס"ד

השבוע ב"ה, התחלתי את שנת הלימודים בבית הספר, כאשר ביום הראשון, שובצתי כמורה משלימה בכיתה א'.

בכיתה חיכו לי ילדות מתוקות, שזו להן השנה הראשונה בבית הספר.

עד לפני כחודשיים, הן היו עדיין בגן הילדים, משחקות בבובות ובכל המשחקים האהובים.

הגננת שרה להן שירים וסיפרה להן סיפורים, והיה להן שם טוב ונעים.

ועכשיו הן ישובות, בתלבושת מגוהצת ובתיסרוקת מוקפדת.

שלובות ידיים, בטורים ישרים, בכיתה עם מעט קישוטים ובלי כל צעצועים.

אבל עם מחברות, ספרים וקלמר מלא במכשירי כתיבה, כראוי לילדה בוגרת שעלתה לכיתה א'.

"אילו ילדות גדולות שעלו לכיתה א'", אמרתי להן. "גדלתן והחכמתן ועכשיו אתן כבר לא בגן".

"מי מתגעגעת ורוצה לחזור לגן?" שאלתי לתומי, מצפה לקבל תשובה חד משמעית, שאף אחת לא רוצה לחזור ולהיות ילדת גן קטנה.

אבל להפתעתי היו בכיתה קולות שאמרו: "כן אני! אני רוצה את הגן, את הגננת, את המשחקים האהובים שהיו שם". וילדה אחת אפילו כיתפה את הילקוט על שיכמה וקמה לצאת מהכיתה, כשהיא מכריזה: "בואו נחזור לגן".

באפיזודה הזו נזכרתי, כששוב עלו בי זיכרונות וגעגועים, לימים היפים והטובים, עם בעלי היקר הרב ישראל יעקב ז"ל.

הגעגועים הכי עוצמתיים היו בשבת קדש, כאשר אני צריכה לקבל את השבת בלעדיו, לערוך את הקידוש וסעודות השבת בהעדרו, ולקום בבקר השבת לתפילה בבית הכנסת, כאשר ההתלהבות שלו מהתפילה ומהקריאה בתורה, לא מלווה אותי, את זמירות השבת איננו שרים יחד, וגם להבדלה הוא לא מחכה לי, כפי שתמיד נהג, כאשר סיימתי את הסעודה השלישית מאוחר.

המפגש עם החסר הזה, מעלה לי דמעות, כל פעם מחדש. ואני מחפשת את הדרך להירגע ולהמשיך הלאה.

השבוע במפגש עם ילדות כיתה א' החמודות, המתגעגעות לגן, לדברים הנעימים שהיו להן שם, למרות שבעצם הן נמצאות במקום גבוה יותר, המעיד על כך שהן גדלו ובגרו.

חשבתי לעצמי: 'אמנם הגעגועים עולים ומציפים, נכון היו דברים נעימים וטובים, שכיום אינם. אבל הכל נעשה בהשגחה מאת בורא עולם, שמצפה ממני לעבוד אותו ולהרבות את כבודו, בשליחות אחרת ושונה. הקב"ה כנראה העלה אותי כיתה. ואת כל כוחי ומירצי עלי להשקיע למלא את המשימה החדשה בהצלחה, בסיעתא דישמיא'

ה' יעזרנו למנף את המצב החדש והמאתגר הזה, לעלות לדרגה גבוהה יותר, ואזכה לעשות את רצון ה' בשמחה. וגם לקיים את מה שכתב לי בעלי ז"ל, בסידור שקנה לי במתנה, לאחר שהוא מברך אותי בכל הברכות: "ותשפיעי לכולם רק טוב, מאחל בעלך ישראל"

ואם שאלתן על הילדות, אז בסוף הן כן נשארו בכיתה ואפילו גם נהנו.