בפוסטים הקודמים שיתפתי אתכם, שבסיום ה"שלושים" חל יום ההולדת של בעלי ז"ל, אשר נולד בתאריך: י"ט באב תשכ"ט.
בכל שנה, ציינו את יום ההולדת בחגיגה קטנה, במסגרת המשפחה. עם כיבוד, עוגה וממתקים. וכמובן סיום מסכת, כאשר ישראל יעקב מסיים אותה ביום ההולדת. לפעמים היתה זו מסכת חגיגה, שלמד אותה שוב ושוב במשך השנים, עד שהיגיע ללמעלה מאלף ושש מאות פעמים. או מסכת אחרת, שגם עליה חזר פעמים רבות.
השנה חשבתי לעצמי, כמה עצוב יהיה ליל יום ההולדת, כאשר חתן השמחה איננו פה עימנו. לא יהיו עוגה ולא ממתקים, לא לימוד ולא "סיומים", זה סתם יהיה ערב שומם.
אבל מסתבר שהקב"ה בחסדיו המרובים הקדים לנו רפואה למכה.
מחודש סיון השנה, הנהיג אבא – מורנו הרב שליט"א, שכל מוצאי שבת יגיעו אל ביתינו אברכים ובחורים מהישיבה, ויחד עם הילדים שלנו, ישירו זמירות למוצאי שבת, כאשר השולחן ערוך בכיבוד ללוות את שבת המלכה. ומאז פטירת בעלי ז"ל, נוסף גם לימוד זוהר, לפני השירה.
השבוע, מוצאי שבת פרשת "עקב", חל בדיוק בליל י"ט באב, יום ההולדת ה57 של בעלי ז"ל.
אז לכן, עקב העיתוי של מוצאי שבת יחד עם תאריך ההולדת, לא היה זה ערב שומם, עם זיכרונות וכאב על מה שהיה ואיננו. אלא, היו אורחים, והיו זמירות, היה גם לימוד, והיה גם כיבוד: עוגה, ממתקים, שתיה וברכות לעילוי נשמה.
גם כאן ראיתי איך מרחיב לנו ה' בתוך הצרה, וגרם לנו שלא הרגשנו את חסרונה של החגיגה, ע"י תוכנית שמראש הייתה מוכנה.