בס"ד
השבוע בבוקרו של יום שבת פרשת "ראה", כשהלכתי בטיילת ארמון הנציב, לכיוון בית המדרש, לתפילת שבת בבוקר. הבטתי לכיוון הר הבית. וזה הזכיר לי את בעלי הרב ישראל יעקב ז"ל, שהיה רגיל בלימוד מסכת חגיגה.
חשבתי לעצמי: 'הרי במה עוסקת מסכת חגיגה? היא עוסקת בעליה לרגל לבית המקדש, בשלושת הרגלים. ובהקרבת הקרבנות, שכל אחד מעם ישראל מקריב, בעת עלותו לרגל במועדים'.
אז שם מול מקום המקדש, התפללתי שנזכה במהרה לבניינו, ונעלה כולנו לרגל להקריב את הקרבנות בחגים, בשמחה רבה. וגם בעלי ז"ל, שעסק בלימוד הזה כל חייו, יקום עם כל המתים, בגאולה השלמה, ויזכה גם הוא לעלות לרגל, ולקיים את הקרבת הקרבנות, שבלימודם השקיע כל כך.
בהמשך כשהגעתי לבית הכנסת, התחילו בדיוק בקריאת פרשת "ראה". שמתי לב שפרשה זו עוסקת הרבה במצוות בית המקדש, והקרבת הקרבנות. ובפרט בסוף הפרשה, מדובר על שלושת הרגלים, שבהם מצווים עם ישראל לעלות לרגל ולהיראות את פני ה'. ואומרת התורה בפרשה: "ולא יראו פני ריקם, איש כמתנת ידו…" אומר רש"י: "עולות ראיה ושלמי חגיגה", אלו הקרבנות בהם עוסקת מסכת חגיגה, אותם מביא כל אחד מישראל בחג. בנוסף לכך שיש את קרבנות המוספים, שהם קרבנות של כל הציבור.
תמיד ישראל יעקב ז"ל, היה מסביר לי על ענין עולות הראיה ושלמי החגיגה, שצריך להקריב ביו"ט ראשון בכל אחד מהרגלים. יחד עם זה, בפסח אפשר להשלים ולהקריב בשבעת ימי החג. ובסוכות בשמונת ימי החג. אבל גם בחג השבועות יש תשלומים שבעה ימים אחרי החג, להקרבת הקורבנות. לכן יש את הימים עד י"ב לחודש סיון, שלא אומרים בהם תחנון. בנוסף יש את שלמי השמחה, שמחוייב כל אחד לאכול, בעת עלותו לרגל. העיסוק בלימוד זה, מזכיר לנו, שאנו מצפים ומשתוקקים, לקיים את המצוות האלו, בעת שייבנה בית המקדש בקרוב.
ויהי רצון, שה' יזכנו לבניין בית המקדש, במהרה בימינו, ולתחיית המתים, ונזכה לעלות ולהיראות לפני ה' בשמחה רבה, בגאולה השלמה. בב"א.