בפרשת "בשלח" בני ישראל עוברים את ים סוף, בהנהגת משה רבנו.
כיצד נעבור גם אנו את הים בשלום?
"הנותן בים דרך"
שמיים פרוסים מעל. תחתם משתרע הים הגדול, על כל משבריו וגליו, ובתווך על פני הים מיטלטלת האניה עמוסת הנוסעים וגדושת הסחורה. אניה זו חודשים רבים ושנים ארוכות השקיעו בה מיטב המומחים את חכמתם וכשרונותיהם על מנת שתוכל לעבור בשלום את המים האדירים על גליהם, משבריהם, הרוחות והסלעים המזדמנים אליהם.
אך בזאת לא די, גם מנהיג מינו לה לספינה, מנהיג דגול אשר יהיה מסוגל להובילה בבטחה למחוז חפצה. אחריות גדולה מונחת על קברניט האניה, ימים רבים למד הוא את המלאכה על מנת שיוכל לעמוד בתפקיד הגדול הדורש אחריות ומיומנות רבה, אולם עם כל ההכנה הרבה הנדרשת ממנו לפני ביצוע המשימה, הרי שבשעת מעשה צריך הוא בכל רגע ובכל דקה להבין ולהפעיל את שיקול דעתו לפי המצב, כדי להנהיג את הספינה בשלום ליעדה.
ועם כל זאת כידוע לכולנו, לפעמים לא מועילה כל החכמה כי אם לצעוק לה' לתשועה והצלה כדי להגיע לחוף מבטחים ולהנצל מהמים הרבים ומכל המפגעים המזדמנים ליורדי הימים.
בפרשתנו פרשת בשלח מתואר מצבם של ישראל על ים סוף עת סגר עליהם המדבר מכל הצדדים ולא נותר להם אלא לצעוק אל ה'.
אומר להם משה רבנו: "ה' ילחם… ואתם תחרישון" (שמות יד, יד)
אומר רבי נתן בליקוטי הלכות: "כמו שבים הגשמי אי אפשר לכנס בו מריבוי מים השוטפים, ואי אפשר לעבור עליו כי אם על ידי אניות העשויים בחכמה ובאמנות גדול, וגם צריכין מנהיג הספינה, שידע היטב איך להנהיג הספינה… ועיקר שלמות החכמה אי אפשר ללמדו איך יטה וינהיג… בכל עת כפי הסיבה והזמן, רק צריך להבין בעצמו… ולפעמים מתגבר הרוח סערה עד שאין מועיל שום חכמה, כי אם לצעוק אל השם, כמו כן ממש ברוחניות, למי שרוצה לכנוס לים החכמה, שאי אפשר לכנוס בו כי אם על ידי צדיקים אמיתיים, שהם בחינת 'יורדי הים באניות וכו" וצריכין מנהיג אמיתי שידע כל הדרכים והנתיבות שבים החכמה, בבחינת 'הנותן בים דרך', ויעשה אניות בחכמה ואמנות נפלא לעבור ולשוט עליהם בים החכמה…"
מסביר רבי נתן שלהכנס לים החכמה ולהתקדם ברוחניות בעבודת ה', צריך לשם כך להתקרב לצדיק אמיתי, שהוא כמו מנהיג הספינה, היודע בכל עת ובכל דקה, כיצד לנהוג כדי להביא את הספינה ליעדה, כך הצדיק יודע את הדרכים המתאימות לכל אחד ובכל זמן להתקדם ברוחניות בתוך ים החכמה.
אולם לזה זוכים על ידי בחינת שתיקה, כמו שאמר משה רבנו לעם ישראל: 'ה' ילחם… ואתם תחרישון'. שעם ישראל זכו לעבור את ים סוף בהנהגת משה רבנו, על ידי שלא שאלו קושיות וחקירות אלא שתקו והאמינו באמונה שלמה, במה שאמר להם משה רבנו בשם ה'.
וכמו שזכו לצלוח את הים הגשמי ולעבור אותו בשלום, כך גם ברוחניות זכו להארה גדולה ולהתגלות הדעת כמו שאמרו חז"ל: 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים'.
בכך ששתקו עם ישראל ולא הרהרו אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא – זו היתה האתערותא דלתתא שלהם, שלכן זכו שעמדה להם זכות אבות וזכות יוסף הצדיק, לעבור את הים בשלום.
על כן עלינו ללמוד מכך שאל לנו להכנס לקושיות ולתירוצים המתעוררים בכל עת, מכיוון שהאמת נעדרת וקשה לדעת היכן היא מצויה מריבוי הדעות והמחלוקות, הקיימות אפילו בין תלמידי חכמים, כי יש אנשים הטועים וחושבים שמכיוון שתמוה בעיניהם מדוע יש מחלוקת בין הצדיקים ומדוע הצדיק נוהג כך ולא אחרת וכד', אז הם מחליטים שלא כדאי להתקרב בכלל לצדיק, אך אין זה נכון, אמנם קשה למצוא ולדעת היכן האמת, אך לשם כך צריך את בחינת השתיקה, לשתוק ולצפות לישועת ה'…
ועל ידי זה יבער ליבנו, נצעק ונתפלל לה' בהשתוקקות מעומק הלב, עד שה' יאיר את לבנו ויורנו את הדרך הנכונה, ואת הנתיב בו נצעד, אשר בו נגיע אל יעדנו בשלום.
וה' יאיר נתיבתנו בכח צדיקי האמת ויורנו את דרכיו לחיים טובים ולשלום, בין בגשמיות בין ברוחניות, אכי"ר.
