"הוצֵא מן התיבה"

ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, שמחת-תורה, ימים מלאי הוד וקדושה, ימים בהם הרבנו לשהות בבתי-כנסיות ובבתי מדרשות, לספוג מקדושתם, לחסות בצילם, לדבוק בה', בתורה ובתפילה ולשמוח בשמחה של מצווה.

"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי… ולבקר בהיכלו." (תהלים כז, ד). זו ההרגשה שליוותה אותנו בימים נפלאים אלו.

קשה עלינו פרידתם וקשה עלינו עוד יותר, לצאת מחוץ לתחום היכלי הקודש, המגוננים ולהתחיל בחיי המעשה והחולין.

בפרשתינו פרשת נח מסתתר נח בתוך התיבה, המגינה עליו ממי המבול השוטפים בחוץ וכשהגיע הזמן לצאת, אומר לו הקב"ה: "צא מן התיבה… כל החיה אשר איתך הוצא איתך…" (בראשית ח', ט"ז-י"ז) אומר רש"י: "הוצֵא – כתיב, הַיְצֵא – קרי, הַיְצֵא אמור להם שיצאו, הוצֵא אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה."

אומר ר"נ בליקו"ה: "מובן מזה שלא רצו ברצונם לצאת מן התיבה… שבוודאי מי שרוצה לשוב, היה מרוצה שיניחוהו לישב תמיד בבית המדרש, במקום קדוש ולעסוק בתורה ותפילה. אבל ה' יתברך רוצה בקיום העולם ומסבב עם האדם שמוכרח כמה פעמים לצאת מהבית-מדרש לעסוק בצרכי הגוף ופרנסה וכו'… וזה קשה על האדם מאד, כי יודע שכשיוצא לחוץ הוא בסכנה גדולה, אבל לא סגי בלאו הכי, שזהו בחינת מה שבני התיבה לא רצו לצאת מהתיבה, כי אם בגזירת ה' יתברך שאמר להם לצאת, כי ה' יתברך רוצה, שהאדם יעבוד אותו בזה העולם דיקא, שהוא בכללו, בחינת ונפיק כנגד העולמות הקדושים, העולמות העליונים, ועל כן בזה העולם ההכרח שתהיה עבודתו בבחינת עיל ונפיק דיקא." (ליקו"ה נח)

כשנח היה בתוך התיבה היה זה בבחינת עַיֵּל, כי לא יכל להציל עצמו ביחד עם כל העולם, ולכן הסתתר בתוך התיבה, עם כל בניו ועם כל אחד מסוגי בע"ח, כדי שימשך קיום העולם, לאחר שירד המבול ונמתק הדין, ריחם הקב"ה על עולמו וציווה על נח לצאת מן התיבה, שזה בחינת נפיק. כי עיקר עבודת ה' היא דווקא בתוך החיי המעשה, שאדם יעבוד את ה' בכל מעשיו ובכל הליכותיו, גם כשעוסק בצרכי גופו ופרנסתו וכו'. ולא רק כאשר הוא יושב בבית המדרש ועוסק בתורה ובתפילה, שהם בבחינת תיבת נח.

לכן אמנם בימים הקדושים, בהם הסתופפנו בצילם הקדוש של בתי-כנסיות ובתי-מדרשות, מוגנים היינו מכל העולם הזה ופגעיו, אולם עכשיו הגיע הזמן לצאת ולעבוד את ה' בימי החולין, בחוץ, בכל מקום ובכל זמן, שזהו עיקר רצונו של הקב"ה.

יעזרנו ה' יתברך, שנזכה לעובדו בכל דרכינו, וקדושת הימים הקדושים ובתי המדרשות בהם שהינו, תלווה אותנו בכל מקום ובכל זמן.

שנזכה לעשות רצון ה' בשמחה ונזכה לגאולה השלמה, בב"א.

"אעשה לו עזר כנגדו"

שעת בוקר.
"מבין אני מדוע הורה לנו הרבי לנהוג כך" מסביר הרב טוביה לאשתו, וכאן מוסיף הוא הסבר
מפורט, המוכיח מכיוונים שונים, עד כמה אכן הנהגה זו מוצלחת וקולעת אל האמת לאמיתה.
"אין צורך בהסברים" עונה לו אשתו הצדקת אביגיל, הספוגה באמונת חכמים "אם הרבי
אמר, וודאי שזה הדבר הנכון והטוב ביותר" היא מצהירה ללא צל צילו של ספק.

שעת ערב.
"יודעת את, מה שקרה לנו היום, היה ממש לטובתנו" שב ואומר הרב טוביה לרעייתו "נכון,
אמנם היתה לנו מכך עגמת נפש רבה, אך מצד שני, שימי לב שלולי זאת…" ושוב מופיע כאן
הסבר מפורט הכולל נימוקים שונים על התועלת שבדבר, שודאי וודאי התגלגלה והשתלשלה
מאותה עגמת נפש. וכמו בבוקרו של יום, שוב אשת החיל – יראת ה', העזר כנגדו, מפטירה
למולו: "מאמינה אני באמונה שלמה שהדבר לטובתנו, הרי זה ברור, הכל מאת ה' והכל
לטובה. לשם מה צריך להאריך בהסברים ולרדת לחקר העניין?"
וכך בכל עת מצוא ובהזדמנויות שונות, מתרחש בביתם של הרב טוביה ואשתו, דו שיח מעין
זה, זה טוען בכה וזו טוענת בכה. הוא בשכלו העמוק ובדעתו הרחבה, מיטיב לראות את
האמת שבכל דבר, והיא באמונתה התמימה שאין עליה עוררין. נשאלת השאלה – הצדק עם
מי? האם אכן יש לרדת לחקר האמת שבכל דבר, עד שנגיע להשיגו בשכל ובדעת, או שמא
אכן יש לדבוק באמונה תמימה ופשוטה בלבד?
אומר הפסוק בפרשתנו פרשת בראשית "…לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר
כנגדו" (בראשית א, יח).

אומר ר' נתן בלקוטי הלכות:
"'לא טוב היות האדם לבדו' – אמת ואמונה הם שניהם אחד. כי מי שמאמין בהאמת, הוא
מקושר אל האמת, כאילו הוא יודע ומשיג אותו בשכלו היטב, ואין חילוק ביניהם כלל;
אדרבה עיקר האמת אי אפשר לידע ולהשיג מחמת ריבוי אור, כי אם על ידי אמונה, כי
אמת ואמונה הם בחינת איש ואשה, שעל זה נאמר: 'לא טוב היות האדם לבדו', היינו כי
אי אפשר ליהנות מהאמת ולהוליד ממנו לבדו, מחמת שאי אפשר לקבל עוצם אור האמת,
על כן אמר הקדוש ברוך הוא: 'אעשה לו עזר כנגדו', היינו האמונה הקדושה שהיא בחינת
'אשת חיל', בחינת 'אשה יראת ה", בחינת הכלה הקדושה המשובחת בכל ספר שיר
השירים".
מסביר ר' נתן שאמת ואמונה הם בעצם אחד. וכל אחד מהם צריך לשני ואינו מושלם בלעדי
זולתו, כשם שהאיש והאשה משלימים אחד את השני.
אמת לבד, אי אפשר, כי האמת עצמה גבוהה מאד וקשה להשגה ולכן צריך את ה"עזר
כנגדו", שזו האמונה, וכאשר אדם מאמין באמת – אז הוא מקושר לאמת כאילו הוא מבין
אותה בשכלו.

וממשיך ר' נתן ואומר:
"כי האמונה הקדושה נקראת 'כלה', כי היא כלולה מהכל, כי כל השגות אלוקות וכל
הידיעות הגבוהות, הכל אין יכולין לקבל כי אם על ידי אמונה, כי האמונה היא עצם
מעצמיו ובשר מבשרו של האמת, כי שניהם אחד… וכל קיום העולם על ידי שניהם דייקא,
בבחינת 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו', היינו שצריכין לעזוב את כל החכמות שהם
בחינת אב לחכמה ואם לבינה, רק לדבק עצמו בהאשה יראת ה' שהיא בחינת האמונה
הקדושה… כי מאחר שמאמין בהאמת לאמיתו, אזי נכלל האמונה בהאמת בתכלית
האחדות, ועל ידי זה נולדים כל ההשגות לדעת מאמיתת אלוקותו יתברך, כי אי אפשר
לדעת ממנו יתברך כי אם על ידי התחברות אמת ואמונה".
העולה מדברים אלו שדווקא על ידי אמונה, אפשר להגיע לאמת בידיעה ובהשגה גבוהה,
כי כשמתחברים האמת והאמונה נולדות השגות גבוהות בידיעת ה' האמיתית".

וממשיך ר' נתן בדבריו:
"ואמונה בלא אמת, בוודאי אינו כלום, כי כשאינו מסתכל על האמת, אזי יוכל לבוא לאמונות
כזביות, ח"ו, כי עיקר קיום של האמונה הקדושה הוא על ידי אמת… היינו כשמסתכל על
האמת לאמיתו, אז בוודאי רואה בעיניו, שראוי להאמין באבותינו הקדושים ובהצדיקי
אמת, שמזהירים אותנו לקיים תורתנו הקדושה, ואז אתעבידת (נעשית) אמונה, שזוכין
לאמונה הקדושה בשלמות, ואז נכלל אמת ואמונה יחד, כי באמת שניהם אחד כנ"ל, ועל
ידי זה נולדין כל ההשגות וידיעות… ועל ידי אלו הידיעות מולידין נפשות ממש, כי כל מה
שהצדיקים זוכין להשיג השגות גבוהות ביותר על ידי התחברות אמת ואמונה כנ"ל, על
ידי זה יכולין להכניס האמונה הקדושה בלב כל הנפשות הירודות והרחוקות ממנו יתברך
מאד מאד, עד שנחשב כאילו עשאן כמאמר רבותינו ז"ל, וכאילו נולדו אלו הנפשות היום
מחדש כידוע". (לקוטי הלכות, בראשית)

ובכן המסקנה היא שהאמת בחינת איש, והאמונה בחינת אשה, כרוכים יחדיו ומשלימים
האחד את השני. אנו יודעים את האמת הבסיסית, שצריך להאמין באמונה שלמה בתורה
ובצדיקים, ולקיים דבריהם, וכאשר אנו מאמינים בכך, אנו מגיעים להשגות גבוהות יותר
המבררות לנו את האמת לאמיתה עוד ועוד, ובהתחברות זו של האמת והאמונה נולדות עוד
השגות גבוהות המקרבות נפשות נוספות לאמת ולאמונה.
נשוב לדוגמה שנתנו בתחילת מאמרנו:
הרב טוביה וגם אשתו יודעים את האמת, שצריך להאמין באמונה שלמה בה' ובצדיקים
ולקיים דבריהם, ושכל מה שעושה ה' לטובה – ללא חקירה ודרישה בחכמה ובשכל. בכך
מחוברות אצלם האמת והאמונה. יחד עם זאת, לאחר שהם מאמינים באמת הבסיסית הזאת,
מאמונה זו – ככל שהיא חזקה יותר – הם יכולים להגיע להשגה גבוהה ולידיעה ברורה
בחכמה ובהבנת השכל לאמת שבדבר על כל פרטיו.
ואין זה מיותר כלל, אדרבה ידיעה זו מחזקת את האמת ואת האמונה ומרבה נפשות,
שיתקרבו גם הם לדעת את הבורא ולהאמין בתורתו, במצוותיו ובצדיקיו.
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, לחבר את האמת והאמונה יחדיו ולעלות מעלה מעלה בידיעתו
ובעבודתו, ולקרב גם נפשות רחוקות, בבחינת "את הנפש אשר עשו". כן יזכנו ה', אכי"ר.

לתגובות ושאלות