שלום אימהות יקרות !

מתקרבים אנו לימי החנוכה המאירים

הסביבונים החמודים מהקופסה יוצאים

שישחקו בהם הם מחכים

אך איזה מסר מהם אנו יכולים

לקחת איתנו עידוד מהסביבונים?

הסביבון סובב סובב לו ופתאום נופל הוא ונח על צידו. הילדים רוכנים סביבו וקריאה משותפת נמלטת מפיותיהם: "יצא פ'" הם צוהלים במקהלה. על פניו של מוישי אכזבה, הרי בגלל ה"פ' "הוא מפסיד את הזכיה: " מוישי החמוד, הלא תדע, כי הסביבון גלגל חוזר הוא, בסיבוב זה הפסדת, אולם בסיבוב הבא תוכל להרוויח כפלי כפליים." כמסתבר אחרי סיבוביים, פניו של מוישי זוהרות, על גבי הסביבון מופיעה לא אחרת כי אם האות ג' הנכספת, מוישי זכה בכל הקופה, הידד! כמה נפלא!

אומר רבנו נחמן ב"שיחות הר"ן":

"וזה בחינת מה שמשחקין בחנוכה בדריידל (סביבון) כי חנוכה הוא בחינת בית המקדש ועיקר בנין בית המקדש הוא… בחינת גלגל החוזר, כי בבית המקדש היה בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה, כי ה' יתברך השרה שכינתו במשכן ובבית המקדש שזה בחינת עליונים למטה וכן להיפך, כל ציור המשכן, הכל היה רשום למעלה, שזה בחינת תחתונים למעלה, שזה בחינת דריידל…שהכל חוזר ונתהפך… "

מכאן, הורים יקרים, נפיק לקח חשוב בחינוך הילדים ובגידולם, שהרי גם כאן תקף הכלל של גלגל חוזר בעולם. נדגים במספר מקרים מן החיים:

אמו של ראובן בן השלוש מתפלאת: "מדוע רובי כל-כך נדבק אלי, כל היום הוא לידי רוצה שארים אותו, אדבר איתו, אשחק איתו, כל היום אהיה רק לרשותו, אולי יתן קצת שחרור, יעסיק את עצמו, ישחק עם אחיו או עם חברים ואז אוכל אני להתפנות לעיסוקי השוטפים." והנה גלגל החיים סובב לו סובב, ולאחר מספר שנים נופל הסביבון על צידו הנגדי, "היכן הוא ראובן ?!" מתפלאת אימו, "מדוע עדיין הביתה לא שב?  שוב מתעכב הוא עם החברים? שוב עניינים שונים או אולי משונים אותו מעסיקים?" כשסוף סוף מגיע האוצר הביתה, אמא לקראתו ממהרת, אך הוא לחדרו מיד חומק ושוב בענייניו ה"סודיים" מתעסק. "בא תגיד שלום לאמא" מנסה האם למשוך את תשומת ליבו. "ספר מה היה היום ?! מה עשית עד הלום? " אך הוא בעולמו שקוע ואת אימו אפילו במבט כמעט אינו מחונן.  "רק לפני מספר שנים", חושבת האם "לא ידעתי מה לעשות, כיצד מן ה'דבק' להרפות והנה היום בדיוק בכיוון ההפוך, צריכה אני למשוך אותו אלי כמו חבל עבות, איך הגלגל מסתובב"…

ולדוגמא נוספת:

אמא של גולדי, שרי ויענקי, פעוטות קטנים בגילאי שלוש ומטה, כל היום מוצאת היא את עצמה מאכילה, מלבישה, רוחצת ומסדרת, מחכה היא בכליון עיניים ליום בו, סוף סוף, יגדלו הזאטוטים ויהיו עצמאיים. הנה הגיעו השנים המיוחלות, הילדים מעט גדלו, כיום הינם בני ארבע, חמש ושש, מתלבשים לבד, אוכלים בעצמם ובכלל יותר עצמאיים, האם העייפה נושמת לרווחה, הנה נמצאת היא בצד השני של הגלגל.  ההפוגה נמשכת מספר שנים, אולם פתאום סביבון החיים מגיע לאותה נקודה, בה האם לילדים כל היום צמודה והפעם: להכין איתם שיעורי בית, ללמוד עימם למבחנים, להילחץ כשהם לבית מאחרים, לשוחח עם המורים ובקיצור אותה נקודה בגלגל, אך בתחומים אחרים.

ולדוגמא אחרת:

 רפי התינוק חמוד מאד, מחייך לאמא, מחבק ואוהב ופתאום בלי לשים לב, נהפך לילד אחר: אמא מגלה שהילד המקסים, שהיה לה, לפתע מתחצף, אינו ממושמע ומפריע הרבה. "הילד הזה נהיה מעצבן" חושבת אימו בטרוניה ומתמודדת בגללו במשימה לא קלה, יום אחרי יום שעה אחר שעה. אך הגלגל אינו עוצר מלכת, לאחר תקופה לא קלה, תוך השקעה מרובה, שוב הגיעה הרווחה, הילד בגר מעט והפך לנער נפלא. את החוצפה תופסת דרך-ארץ וחוסר המשמעת מתחלף לסיוע ועזר, מצד הבן, לאימו הטרודה והעסוקה.

ולסיכום סביבון החיים מסתובב ומתגלגל וחוזר חלילה:

מה שהיה קשה, הופך לקל ומה שהיה קל הופך לבלתי נסבל.

מה שהלך בקלות, כרוך בקושי רב, והקושי שהיה מנת חלקנו נעלם עכשיו.

מה שהעסיק עד למעלה מהכוחות, פתאום אינו קשור בכלל

ומה שהיה קשור כל-כך הופך לפתע למרוחק.

לכן מהסביבון המתגלגל, אמא יקרה, לימדי, כי בחיים סובב לו כל הזמן הגלגל ולכן דעי! לא להתרגז ולא להתבלבל. כי אם כל אתגר ומשימה המזדמנים לך במהלך חינוך הילדים וגידולם, קבלי באהבה ובסבלנות, כי בעוד כמה שנים תתמודדי כבר עם דברים אחרים.

אולם, בעזרת ה', עם תפילות רבות, והרבה השתדלויות, בסופו של תהליך, נראה את הפירות המתוקים עליהם עמלנו כל השנים, בברכת רב נחת מכל הצאצאים, אכי"ר.

בפרשה אנו רואים איך הכל מתהפך לטובה

בסוף הפרשה הקודמת, אחי יוסף היו במצב קשה מאד

מושל מצרים מדבר איתם קשות

רוצה לקחת את בנימין לעבד

והם אינם יודעים איך יחזרו לאביהם

כאשר גם יוסף וגם בנימין אינם איתם.

והנה בפרשה זו, הכל מתהפך לטובה, ברגע אחד

יוסף מתגלה, הוא סולח להם, ויעקב ובניו

מתקבלים בכבוד מלכים במצרים

כאשר יוסף דואג לכל צרכיהם.

הפרשה מלמדת אותנו, שישועת ה' כהרף עין

ואין שום יאוש, ברגע אחד המצב יכול להתהפך לטובה

בכל התחומים.

עלינו רק לקוות, להתפלל ולבטוח בה'

כי אין מעצור לה' להושיע.

יהי רצון שנבקש וה' יעננו. אכי"ר

בס"ד

שלום וברכה לנשים היקרות והחשובות.

הנה אנו מתחילים מבראשית.

הפרשה שהיא ראשית הכל. ובה אומר הקב"ה: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו"

מהו אותו עזר כנגדו?

האם הכונה שהאשה צריכה להיות עוזרת הבית שלו?

ואם אדם בעל יכולת כלכלית להעסיק עוזרים ומשרתים, מה אז יהיה תפקידה של האשה?

אלא שהאשה היא עזר לבעלה ומשלימה אותו מבחינה רוחנית, מה שאף אחד אחר לא יוכל לעשות.

ועל כך אומר לנו רבי נתן:

"כי אמת ואמונה הם בחינת איש ואשה, שעל זה נאמר: 'לא טוב היות האדם לבדו', היינו כי אי אפשר ליהנות מהאמת ולהוליד ממנו לבדו, מחמת שאי אפשר לקבל עוצם אור האמת, על כן אמר הקדוש ברוך הוא: 'אעשה לו עזר כנגדו', היינו האמונה הקדושה שהיא בחינת 'אשת חיל', בחינת 'אשה יראת ה", בחינת הכלה הקדושה המשובחת בכל ספר שיר השירים".

מסביר ר' נתן שאמת ואמונה הם בעצם אחד. וכל אחד מהם צריך לשני ואינו מושלם בלעדי זולתו, כשם שהאיש והאשה משלימים אחד את השני.

אמת לבד, אי אפשר, כי האמת עצמה גבוהה מאד וקשה להשגה ולכן צריך את ה"עזר כנגדו", שזו האמונה, וכאשר אדם מאמין באמת – אז הוא מקושר לאמת כאילו הוא מבין אותה בשכלו.

וממשיך ר' נתן בדבריו:

"ואמונה בלא אמת, בוודאי אינו כלום, כי כשאינו מסתכל על האמת, אזי יוכל לבוא לאמונות כזביות, ח"ו, כי עיקר קיום של האמונה הקדושה הוא על ידי אמת… היינו כשמסתכל על האמת לאמיתו"

ובכן המסקנה היא שהאמת בחינת איש, והאמונה בחינת אשה, כרוכים יחדיו ומשלימים האחד את השני. אנו יודעים את האמת הבסיסית, שצריך להאמין באמונה שלמה בתורה ובצדיקים, ולקיים דבריהם, וכאשר אנו מאמינים בכך, אנו מגיעים להשגות גבוהות יותר המבררות לנו את האמת לאמיתה עוד ועוד, ובהתחברות זו של האמת והאמונה נולדות עוד השגות גבוהות המקרבות נפשות נוספות לאמת ולאמונה.

כאשר נתחבר לתובנה הזו, ונבין את התפקיד האמיתי והמהותי של "עזר כנגדו" הרי שזה עשוי לתת לנו נקודת מבט חדשה על חיי הנישואין.

ואיך להוריד את זה לעולם המעשה ולחיות באמת בהרמוניה ובהשלמה הדדית, תוכלי ללמוד אצלנו בתוכנית הייחודית "מלכה בבית"

הפרטים באתר.

מאחלת לכולנו הצלחה בתפקיד הנשגב והבראשיתי, באהבה.

צפורה בן חורין

שלום לנשות החיל היקרות והמדהימות, שטרחו ועמלו לקראת השבתות והחגים הנפלאים שעברנו.

חג הסוכות היגיע. המשפחה עזבה את ביתה ועברה לדור בסוכה אשר בחצר הבית, לאחר שבעת ימי החג הנפלאים והמרוממים, בהגיע שמחת תורה, חוזרת המשפחה ושבה אל הבית.

מה המשמעות של היציאה מן הבית בחג הסוכות והחזרה אליו בשמחת תורה?

אומר רבי נתן שקדושת הסוכה, מקדשת את ביתנו מחדש בכל שנה ושנה:

"בסוכות יוצאין מביתו ונכנסין לסוכה. ואחר כך בשמיני עצרת ובשמחת תורה, חוזרין משם לביתו ואז מסיימין ומתחילין התורה מחדש. כי ביתו של אדם נמשך קדושתו מהתורה, שמתחלת בבי'ת דבראשית. ובכל שנה אנו צריכין לחדש קדושת ביתנו, כמו שאנו מחדשים את התורה בכל שנה. על כן יוצאין מהבית ונכנסין לסוכה, שהיא בחינת היקף ענני הכבוד, שמשם שורש התורה…כדי להמשיך משם התחדשות התורה והתחדשות קדושת ביתו מחדש. ועל כן בשמיני עצרת או בשמחת תורה שמסיימין התורה ומתחילין אותה מחדש, אז חוזרין מהסוכה להבית, כי כבר נתחדש קדושת ביתו, על ידי שנכנסנו לסוכה, שהיא בחינת ענני כבוד, שהם שורש התורה כנ"ל. (לקוטי הלכות; אוצר היראה, סוכות)

מסביר לנו רבי נתן, כי הקדושה בבית היהודי נמשכת מן התורה. התורה מתחילה באות בי'ת של בראשית, וּבֵּית מלשון בַּיִת. וכשם שבשמחת תורה אנו מסיימים ומתחילים את התורה מחדש, כך צריכים אנו לחדש גם את קדושת ביתנו. כיצד נעשית התחדשות זו?

בחג הסוכות אנו יוצאים מהבית ונכנסים לסוכה, שהיא בחינת ענני כבוד, שהקיפו את עם ישראל במדבר, שם הם התקדשו בקדושת התורה, שניתנה להם בסיני. וביציאה לסוכה, שהיא בחינת ענני כבוד, אנו מושכים התחדשות התורה, ואז מסיימים אותה ומתחילים מחדש בשמחת תורה. ולכן חוזרים בחג שמחת תורה לביתנו, כי בהתחדשות קדושת התורה – אנו מחדשים גם את קדושת ביתנו, ולכן אנו יכולים לחזור אליו, בשמחת תורה.

מכאן נלמד שגם את שלום הבית ואת האהבה והכבוד בבית בין בני הזוג, גם אפשר תמיד לחדש. למרות שנראה לנו שהכל מתנהל כבר שנים בצורה מסוימת, מלמד אותנו חג הסוכות שאפשר "לצאת" מן הבית "ולהיכנס" אליו בחזרה בצורה חדשה לגמרי.

ואם אתן רוצות לדעת איך עושים את זה, בסיעתא דשמיא, אתן מוזמנות לפנות אלינו, באתר ב"צור קשר" או בטלפון: 0548415507 ולהצטרף לנשים שחוו זאת בעצמן, ומשתפות אותנו עד כמה השינוי בביתן לא יאומן, כאילו היה זה משהו חדש לגמרי.

ויהי רצון שיהא ביתנו מלא תורה וקדושה, אהבה, אחוה שלום ורעות, אכי"ר.

הרבנית צפורה בתובנה מן הפרשה: האם להוכיח את הזולת? ומה לגבי בן הזוג?

נירה צריכה היתה לצאת העירה, לצורך קניות נחוצות. המציאות שנגלתה לעיניה ברחוב העיר, גרמה לה להרהורים נוגים, מה יכולה היא לעשות כאשר היא רואה אנשים שאינם מתנהגים כיאה ורצוי מיהודים.  נירה מיהרה לשוב לביתה, לספון עצמה בין הקירות המגוננים הספוגים תורה וקדושה.

כשאנו רואים יהודים שאינם מתנהגים כראוי, מה נוכל לעשות? אם נחשוב לגשת אליהם, לדבר ולהסביר – הרי חוששים אנו שניתקל בחוסר הבנה במקרה הטוב, ועד עוינות ושנאה במקרה הפחות טוב. ומה יהא על מצוות התוכחה? האם שומה עלינו להשלים עם המצב ולפטור את עצמנו במחשבה שהעיקר שאנו בסדר? להסתגר עם עצמנו, ושלום עלינו? ומה נעשה אם התועים הנם אחינו בשרנו, קרובי משפחתנו וידידנו הקרובים והאהובים?

נאמר בפרשתנו פרשת דברים: "ויהי בארבעים שנה… דבר משה אל בני ישראל…" (דברים א, ג)

אומר ר' נתן בליקוטי הלכות:

"ויהי בארבעים שנה…" – מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה (רש"י). מובא בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא על משה רבנו עליו השלום: 'וּבְגִין דְהַוְיִת חָשִׁיב בְּחַיָיִך דְאִילוּ הֳוָה אֶפְשָׁר, לָך הַוֵית מְהַדֵר כֹּלָא עָלְמָא תְחות קוּדְשָׁא בְּרִיך הוא וכו', עיי"ש, שמבואר שם גודל מעלת משה בשביל זה שהיה חושב כל ימיו, שאילו היה אפשר לו היה מחזיר כל העולם לה' יתברך. נמצא, שאפילו משה רבנו עליו השלום, עיקר מצוות תוכחה היה מקיים על ידי הרצון, שהיה כוסף תמיד להחזיר כל העולם למוטב ועל ידי זה, זכה למה שזכה". ("לקוטי הלכות", חושן משפט)

בדברים אלו מסביר לנו ר' נתן שעיקר מצוות תוכחה היא ברצון. וזו היתה עיקר מעלתו של משה רבנו ע"ה, כפי המובא בזוהר, שכל חייו רצה והשתוקק להחזיר את כל העולם בתשובה לה' יתברך, וזה מה שהיה עושה אילו היה יכול.

ומביא ר' נתן בהמשך:

"כי עיקר הערבות, מה שכל אחד ערב בעד חברו וצריך להוכיח את חברו, ובאמת מי יכול להוכיח את חברו, כי אינו יודע מה שחסר לחברו, וגם מי יודע אם ישמע לו חברו. ואפילו אם ישמע, מי יודע אם יוכל להתגבר על מה שצריך להתגבר ולשוב אליו יתברך.

על כן עיקר קיום מצווה זאת הוא על ידי הרצון, שיהיה רצוננו חזק מאד, לראות בטובת חברו ובטובת כל ישראל, טובה אמיתית ונצחית…"

מדוע אי-אפשר להוכיח את הזולת?

 א. כי איננו יודע מה חסר לחברו – הגורם לו מה שגורם.

ב. אינו יודע אם ישמע לו חברו.  ואפילו אם ישמע, לא בטוח שיצליח להתגבר על המניעות ועל היצרים ולשוב בתשובה.

ולכן עיקר מצוות התוכחה היא על ידי הרצון, שכמו שאדם צריך שכל חפצו ורצונו יהיה להתקרב לה', כך מתוך דאגה ומחשבה להטיב לחברו, צריך לרצות שגם חברו יתקרב לה' יתברך, ועל ידי רצון זה שבלבו מקיים מצוות תוכחה, אף על פי שלא דיבר עם חברו כלל.

ולכן כאשר אנו נתקלים באנשים שאינם נוהגים כראוי, ואיננו יכולים לדבר עמם על כך, המחשבה הנכונה כלפיהם אינה כעס וגם לא אדישות ו'שלום עלי נפשי', אלא צריכים אנו לעורר את לבנו ברצון חזק ובהשתוקקות גדולה, שהם יתעוררו לשפר את מעשיהם. ומה טוב יהיה אם גם נוסיף תפילה על כך, שיעורר ה' את לבם לדעת את הדרך הנכונה, ובכך נקיים את עיקר מצוות התוכחה.

וכך גם עם בן הזוג, אם רצוננו שהוא ישנה את מעשיו לטובה, אל לנו להוכיחו בדברים.                  אך גם לא לוותר על כך, אלא לרצות ולהאמין שהוא יגיע לדרך הנכונה ולהתפלל על כך ולקוות לכך   עד שנזכה לראות בתוצאות הרצויות, בעזרת ה'.

" כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה "

"אמא תחלקי לנו סוכרי'ה אחרי הארוחה" פונה שרה בת התשע לאמה בצהרי יום י"ז בתמוז.

"שרה, היום לא אוכלים ממתקים, היום יום צום" עונה האם. "אבל אנחנו ילדים" טוענת שרה "ילדים לא צמים" ובכן בואו ונראה מה אומרת ההלכה בנידון זה:

" קטנים וקטנות מגיל תשע ומעלה שיש להם דעת להתאבל יחנכם שלא יאכלו מעדנים ומיני מתיקה" כותב מג"א בשם הרמ"ע מפאנו, שאומר 'קטנים מאכילים אותם לחם ומים כדי קיום הגוף' – מעיקר ההלכה הי'ה ראוי לתת לקטנים רק לחם ומים שזה נצרך לקיום הגוף ולא שום דבר מעבר לכך. אולם כמובן דבר זה קשה, אך לפחות לא לתת להם מעדנים וממתקים, ובפרט ילדים שאפשר להסביר להם על חורבן בית המקדש ויש להם דעת להבין ולהתאבל על כך, ואפילו קטנים מגיל תשע. וע"כ מה תענה אמא לשרה ?

"נכון שרה שאינך חייבת לצום, אך יודעת את שיום זה הוא יום עצוב, שאנו מתאבלים בו על חורבן בית המקדש ואין זה מתאים היום לאכול ממתקים ולהתענג. את ילדה גדולה ומבינה את הצער על כך שאין לנו בית המקדש, אמנם לצום אסור לך מכיוון שזה מסוכן לילדים קטנים שצריכים כח כדי לגדול, אך לאכול ממתקים ומעדנים ודאי שאת יכולה ומסוגלת להתאפק ולהשתתף בכך עם כל עם ישראל הצמים ומצטערים על החורבן."

ומדוע עלינו לשתף את הילדים בצער על חורבן בית המקדש ? מכיוון שכבר מגיל קטן אנו צריכים להחדיר בילדים אמונה בשכר ועונש ושידעו שכל מעשה של יהודי יש לו משמעות, והוא משפיע ועושה רושם ולכן חשוב שגם הם יעשו מעשים טובים ויהיו צדיקים ויבדקו תמיד את מעשיהם אם הם טובים או לא. כי מעשי'הם של עם ישראל הם שגרמו לחורבן, וחזרתם בתשובה, תביא בעזרת ה' לגאולה בב"א.

ואומר רבינו: " עיקר חורבן בית המקדש, הי'ה ע"י פגם המשפט היינו שלא שפטו את עצמם בכל עת ולא פשפשו במעשי'הם אם עולים יפה אם לא, ועל כן…נתלבש הדין והמשפט במלכות הרשעה וניתן להם רשות להחריב הבית מקדש…וזה שמתענין על חורבן בית המקדש… שכל זה הוא בחינת משפט…כי עיקר האבלות…על מעשיו שגרמו חורבן…או שמעכבים בניינו…וצריך להתאבל…ולפשפש במעשיו ולתקנם מעתה, ועי"ז יזכה לבנין בית המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה…" (אוצר היראה בין המצרים)

וה' יזכנו לבנין ביהמ"ק בב"א.

מה לעשות כאשר יש לבעל הרגל מסוים, שמאד מפריע לי? (עישון, שתיה, קימה מאוחרת וכד')

כאשר אשה רואה אצל הבעל הנהגה מסוימת שמפריעה לה מאד. בד"כ מפני שזה מאד מציק, היא מתקשה לראות את כל הטוב שבו, ואת כל הטוב שהוא מרעיף עליה.

לכן ראשית, הניחי בצד לרגע את החיסרון שמפריע לך, והתמקדי בטוב שבו, תהני ותתענגי על הדברים הטובים שאת רואה בו והוא נותן לך, תמקדי את עיקר המבט אליהם ותשמחי בהם.

שנית, תאמיני בו שהוא מסוגל לשנות את ההרגל השלילי, ולא חשוב אם זה נובע מהרגלי ילדות, ממנהגים משפחתיים ומסיבות כאלו ואחרות. תניחי לסיבות, ותאמיני שהוא האדם שניתן לך משמים, כדי שיהיה לך טוב והוא רוצה ומסוגל לעשות מה שטוב לך.

אם תתמידי להנות מהטוב שלו ותצייני זאת בכל הזדמנות, ויחד עם זה תאמיני בו שהוא מסוגל להמנע מההרגל השלילי, ותתייחסי להנהגה זו כאל דבר זמני, שבודאי יפסק, עם הזמן. תראי שכך קורה, הטוב ילך ויתעצם, ובעלך יחפש לשמח אותך יותר ויותר ואף יזנח את ההרגל השלילי כדי שתהיי מאושרת יותר.

הרבנית צפורה בתובנה מן הפרשה – על גורלות והגרלות

אסתר, מאד אוהבת לתרום לצדקה, אמנם אין היא עשירה כ"כ, אבל בכל הזדמנות, שמבקשים ממנה, תורמת היא סכומים קטנים, כפי יכולתה לצרכי החזקת תורה ולאירגוני חסד שונים. והנה לאחרונה פנו אליה מארגון חשוב והיציעו לה לתרום לצדקה, ולהיכנס להגרלה על פרס מכובד, ואף הבטיחו לה, שבסכום כפול, היא תיזכה בשלושה כרטיסי הגרלה, וכך יגדלו סיכויה לזכות.

האמנם כך?

אומר הפסוק בפרשתינו, פרשת פינחס:"אך בגורל יחלק את הארץ"

אומר רבי נתן ב"ליקוטי הלכות": " על כן ציוה ה' יתברך לחלוק  ארץ ישראל  בגורל דיקא, שהיה על פי רוח הקדש…כי גורל דקדושה הוא בחינת אמונה, שמאמינים שהגורל אינו מקרה ח"ו, או על פי איזה מערכה ממערכת המזלות ח"ו, רק הכל מה' יתברך לבד …"

מדברים אלו אנו למדים, שזכיה בגורל אינה מזל, או הסתברות של סיכויים כאלו ואחרים, אלא אך ורק בהשגחה פרטית מאת ה' לבדו, ששולח את הברכה לאדם מסוים, דרך הזכיה בגורל.

לכן מצוה גדולה לתרום לצדקה, וכמה שיותר, לפי האמצעים של כל אדם ואדם, וגם נחמד מאד, שיש עימה גם השתתפות בהגרלה .

יחד עם זה עלינו לדעת, שהזכיה, אינה תלויה במספר הכרטיסים ולא במספרים העולים בגורל, כי לא הכרטיס זוכה, אלא האדם הוא זה, שזוכה, בחסדי ה', שהעניק לו שפע זה, מטובו.

ויהי רצון שנזכה, לשפע רב, מאת ה' ,שיאיר מזלינו, בטובו הגדול, וגם ינחילינו את הארץ, בשלמות, בגאולה בב"א.

נשים שואלות איך אני יכולה לדעת שזה באמת הזיווג שלי ולא טעיתי בבחירה?

את התשובה תוכלי למצוא במדריך "מלכה בבית"

להורדת המדריך בחינם איך להיות מלכה בבית?

"מה טובו אהליך יעקב"

בבקר ממהרת יהודית, להעיר את בנה דוד, שיקום בזריזות ללכת לבית תלמודו.

דוד בחור שקדן הוא, וגם כאשר שוהה הוא בבית, מנצל את עיתותיו ללימוד התורה הקדושה.

כעת מזדרז דוד לקום, שמח הוא, לרוץ לבית תלמודו.

אולם מה רבה הפליאה, כאשר לעת ערב, חוזר דוד הביתה, כשעל פניו אכזבה.

לשמע תמיהת אימו, עונה דוד: "אמא, בבית לומד אני הרבה יותר טוב ומספיק הרבה יותר, לשם מה צריך ללמוד בישיבה, עם כל החברים, כאשר קצב הלימוד איטי כל כך?"

"אכן, לשם מה?" מתגנב לו ספק לליבה, "מדוע חשוב ללמוד דווקא עם כולם ודווקא בישיבה?".

אומר הפסוק בפרשתינו פרשת "בלק"

"… טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"

אומר על כך רבי נתן ב"ליקוטי הלכות" :

"זהו בחינת  קדושת הבתי כנסיות ובתי מדרשות.  שהם בחינת מקדש מעט…   

כשמתחברים רבים יחד ובונים בית המדרש לעסוק בו בתורה … בוודאי 'הן אל כביר לא ימאס'

כי 'זכותא דרבים עדיף'. גם מחמת שהם רבים…  ומאירים זה לזה".

מסביר רבי נתן, שבית הכנסת ובית המדרש, הם מקומות קבועים, המיוחדים לתפילה וללימוד תורה, לרבים, ויש בהם קדושה מיוחדת, המשפיעה על הנמצאים בתוכם.

גם הלימוד דווקא בחבורה, חשוב, בגלל זכות הרבים , וגם מפני שכל אחד מאיר לשאר החברים

מן השרש המיוחד לו בתורה, וכך כולם מאירים זה לזה.

וממשיך הפסוק הבא: "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר…"

אומר רבי נתן: "וזהו 'כנחלים נטיו'  ודרשו רז"ל, 'מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף הבתי מדרשות מעלין…'

ובהמשך "וזה בחינת כגנות עלי נהר …  נמשך עליהם מייד, מהנהר היוצא מעדן…  להצמיחם ולגדל פירותיהם מהרה."

מכאן אנו למדים שרבה מעלת לימוד התורה, בבית המדרש דווקא, כי דומה הוא לנחל המטהר, בעצם הכניסה לתוכו.

וכן הלימוד בו מצמיח מיידית פירות טובים, כי שם יש סייעתא דשמיא מיוחדת, כשם שגינה הזרועה על שפת הנהר, מצמיחה מהר את פירותיה, כיון שהמים מצויים לה ואינה צריכה להמתין לגשם.

יעזרנו ה', שיתמלאו בתי הכנסיות ובתי המדרשות במתפללים ולומדי תורה, ונזכה גם אנו וילדינו לרוץ אליהם בחשק רב.

וישמע קול התפילה והתורה בתוכם תמיד, להשפיע ברכה לכל עם ישראל, אכי"ר.