ארץ אוכלת יושביה

רונית הגיעה לבית הרבנית, שם התקבלה בסבר פנים יפות. אף מאכלים ערבים הוגשו בפניה ובכלל היה לה שם נעים מאוד, אולם מה התאכזבה, שבכל הזמן שהיתה אצל הרבנית, לא הצליחה לשוחח עימה שיחה של ממש. חשבה רונית לעצמה, שמא לחינם הגעתי, האם היתה בכך בכלל תועלת שהתאמצתי כ"כ לעלות אל הרבנית?

אומר לנו הפסוק בפרשתנו "שלח" על ארץ ישראל: "ארץ אוכלת יושביה היא" (במדבר י"ג, ל"ב) ומסביר רבנו נחמן: "ארץ אוכלת יושביה" – "כשמקורב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאוד. והאמונה לבדה, שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת ה' יתברך. כי טבע האכילה – שהמזון נהפך לניזון, כגון שהחי אוכל צומח, כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה. וכן מחי למדבר. ולכל מקום שנכנס שם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם, כגון החלק מהמזון הנכנס למח נתהפך למח, והנכנס ללב, נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים. וזהו: 'ארץ אוכלת יושביה' – כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: (תהלים ל"ז, ג') 'שכן ארץ ורעה אמונה'. וזהו: 'אוכלת יושביה' – כי כשנכנס לארץ, שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה, היינו שנתהפך למהותה, היינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו, שהוא בחינת ארץ, נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש." (ליקוטי מוהר"ן א' סימן קכ"ט).

מסביר לנו רבנו ש"ארץ אוכלת יושביה" הכוונה שמי שיושב בארץ, כביכול נאכל על ידה ונהפך להיות כמוה.

כשם שהעשב הנאכל ע"י הבהמה, הופך להיות לחלק מגוף הבהמה, ובשר הבהמה הנאכל ע"י האדם הופך לחלק מגוף האדם ולמהות כל איבר ואיבר באדם, אליו הוא הגיע.

כך גם האדם שדבוק לצדיק ומאמין בו, הופך הוא עצמו להיות כמהות הצדיק, מכיון שהוא מקורב לצדיק. לכן עלינו לדעת שעצם השהיה בקרבת הצדיק והאמונה בו, מועילה לעבודת ה' יתברך אע"פ שלא ממש לומד עימו ומדבר עימו.

ולכן רונית אינה צריכה להצטער ולחשוב שטרחתה היתה לשוא, כי עצם הקירבה לרבנית הועילה לה. וממשיך רבנו ומסביר שכך גם בארץ ישראל עצמה, המצויים בה הופכים לקדושים כמהותה כמאמר רבותינו ז"ל: כל היושב בארץ ישראל שרוי בלא עוון והמהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העוה"ב.

אולם למרות כל זאת יכולה אשה לומר: "התקרבתי לרבנית, הגעתי אליה, הייתי אצלה ובכל אופן לא הרגשתי שום תועלת." כיצד יתכן הדבר?

על כך ממשיך רבנו ואומר: "אך אף על פי כן העיקר תלוי ברצון: אם רצונו חזק מאוד להתקרב לה' יתברך ולעבוד אותו, רק שקשה לו לשבור תאוות גופו, אזי על-ידי התקרבות ואמונת הצדיקים הוא בחינת אכילה ונאכל להצדיק, היינו נתהפך למהותו כנ"ל. אך אם אין רצונו כלל לעבוד את ה', לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים והוא בחינת מזון שאינו נתהפך לניזון, כגון: אם אוכל אכילה שאין הטבע סובלת אותו, אזי אינו מתעכל ואינו מתהפך לניזון, רק הגוף מקיא אותו, כן הוא בחינה זו ממש. כי אינו נאכל כלל להצדיק, אף שמקורב אצלו… והוא בחינת הכתוב בארץ ישראל: "כאשר קאה את הגוי"… (ויקרא י"ח, כ"ח), דהיינו שאינה יכולה לסובלו להיות נאכל אצלה שיתהפך למהותה…"

                                                                                                            (שם ליקו"מ א' קכ"ט)

מדברים אלו אנו למדים, שרק כאשר באים לצדיק מתוך רצון אמיתי לעבוד את ה' ומחפשים סיוע ע"י התקרבות לצדיק, לשבור את התאוות המונעות מעבודת ה', אזי ההתקרבות לצדיק מועילה וזוכה האדם להיהפך למהות הצדיק. אך אם באים לצדיק בלי רצון חזק להתקדם בעבודת ה', הקירבה לצדיק לא תועיל.

ז"א שכאשר אשה רוצה להרגיש התקדמות בעבודת ה', היא צריכה לבוא לרבנית עם רצון אמיתי להתקרב לה', ואז עצם השהיה במחיצת הרבנית והקירבה והאמונה, תועיל לה מאוד ותזכה לראות סייעתא דשמיא בכל העניינים בהם היא רוצה להתחזק.

וה' יזכה אותנו לרצונות אמיתיים וקדושים, שנזכה לממשם, ע"י התקרבות לצדיקים ולצדיקות אמיתיים, ונראה ע"י כך הצלחה והתעלות בעבודת ה' אכי"ר.

הרצאות מ"בית מלוכה " להזמנה

כן אני רוצה הרצאה כזאת ליצירת קשר הקליקי כאן

לכל ימות השנה

הרצאה שתיתן לך, משמעות לקשיים בחיים וכח להתמודד ולשמוח.

הרצאה שתגלה לך, מה עושים בשביל  זה ותקרב אותך לחיים יותר שמחים ומאושרים.

ההרצאה שתגלה לך, איפה נמצאים החלב והבשר בחיים שלך ומדוע אסור לערבב ביניהם.

---

לפורים

בואי לגלות איך היא עשתה את זה, ותצאי עם תובנות וכלים מעשיים לבית שלך.

יצירת קשר -הזמנת הרצאה

סבתא באה להתארח, השמחה גדולה, הילדים צוהלים ומאושרים, אם המשפחה, גם היא שותפה לשמחה, טורחת בהכנות לקראת האורחת החשובה. אולם גם חששות מתגנבות לליבה, בכל פעם שסבתא מגיעה, סדרי הבית והחינוך משתנים במקרים אלו ואחרים. האורחת המשמחת הגיעה, הילדים קופצים לקראתה: "סבתא, מה הבאת לנו?" והסבתא מוציאה מתיקה, איך לא? סוכרי'ה מתוקה. לצהלת הילדים היא מחלקת לכל ילד מהמתוק המתוק הזה. אך לאימם, העומדת מן הצד נעשה מר ממר. היא כ"כ עמלה במשך כל השנה לחנך את ילדי'ה להתנזרות מהמוצר הכל-כך לא בריא והנה ברגע אחד הכל מותר ואפילו הופך לחוי'ה מרנינה. אך בכך לא תם הסיפור, המשפחה כולה מתיישבת לארוחת הצהריים, גם לסבתא האהובה מקום של כבוד ליד השולחן. האם מגישה את הסינרים לילדים, חשוב לה מאד לשמור על ניקיון הבגדים ולמנוע כתמים עקשניים, אך התינוק בן השנתיים מסרב לענוד את הסינר על צווארו, "הניחי לו, אין דבר" אומרת הסבתא וכבר מגישה את הכפית לפיו. "מה יהי'ה על החינוך שעמלתי עליו כה רבות", חושבת האם, "הילדים בבית מורגלים ומחונכים שלא אוכלים בשום אופן ללא סינר והנה שינוי שכזה" וכך הלאה, לאורך כל היום, נהנים הילדים בחברת הסבתא, כשההרגלים שהאם עמלה כל-כך להקנותם, מונחים בצד ואין איש שם להם לב, למגינת ליבה.

ובכן אמא יקרה, אל דאגה, הילדים שלך מספיק חכמים ונבונים ויש להם את היכולת להבחין בין החינוך שהוקנה להם בבית, ע"י ההורים, במשך כל השנה, לבין הנהגה חד פעמית, שמתרחשת כאשר מגיע אורח לביקור.

גם אם הסוכריות התקבלו על ידיהם בהתלהבות מידי סבתא היקרה, הם עצמם יודעים ומבינים ששום דבר לא השתנה והכל יחזור לקדמותו כשהאורחת תשוב לביתה, כך גם לבישת הסינר בארוחה, פיזור מספר משחקים בחדר בבת אחת, כאשר את מקפידה על משחק אחד ולא מאפשרת לשחק באחר, כל עוד הקודם לא הושב מסודר למקומו וכך הלאה והלאה.

בכך שאת מבליגה ומכבדת את רצונו של האורח המזדמן, את מחנכת את ילדיך לכיבוד הורים ו\או אורחים וכן להתחשבות וסובלנות לגבי דעתו של הזולת, חשוב לך מאד שהם יפנימו את מה שלימדת אותם, אולם חשוב לא פחות שידעו שישנם אנשים אחרים בעולם, עם הרגלים ודפוסי התנהגות שונים ואף אותם יש לכבד.

כמובן, כל הנאמר לעיל מדובר במקרה, שאין בו בעי'ה רוחנית השקפתית, אולם במקרה כזה, כגון: כאשר האורח מגיש לילדים ממתק ללא הכשר, משחק או ספר שאינו לפי רוח היהדות, אזי מוטל עלינו למנוע את הדבר בצורה נעימה אך החלטית, גם אם הוא חד פעמי בלבד. אך כל עוד הבעי'ה אינה כזו, יש להתגמש ולכבד את רצונו של האורח ומשהסתיים הביקור להחזיר בנעימות, אך בנחישות, תוך הסברת הענין לילדים, את ההרגלים לקדמותם.

לילה טוב וסיפורים לרוב ?

"המלאך הגואל אותי מכל רע…" נשמע קולה של נעמי הקטנה, בעודה שוכבת במיטה, שבעה, רחוצה ולבושה בפיג'מה. אמא יושבת לידה וקוראת עימה "קריאת שמע".

"רוצה סיפור" מבקשת נעמי לכשסיימה.

ואמא מספרת לביתה היקרה סיפור, בנחת ובשלווה, "עוד סיפור" מבקשת הקטנה ושוב מספרת אמא סיפור לביתה, אך הבקשה חוזרת ונישנית בכל פעם שהסיפור מסתיים, כבר שעה ארוכה יושבת האם ליד ביתה ומספרת סיפורים באוזנה, אך הילדה אינה באה על סיפוקה ומבקשת עוד סיפור ועוד סיפור.

האם כבר לחוצה, עיסוקים רבים ממתינים לה ובנוסף היא עייפה מיום עמוס בעבודה.

"זהו גמרנו" אומרת האם לביתה ויוצאת מחדרה, אך הקריאות מחדר הילדים אינן פוסקות:

"אמא, בואי אמא, עוד סיפור אחד אני רוצה", האם בלית ברירה מתעלמת והילדה נרדמת.

למחרת בבוקר לפני היציאה לגן פונה נעמי לאמה ואומרת: "אמא בלילה קראתי לך הרבה פעמים ולא ענית לי" והאם הנבוכה אינה מגיבה, מה תענה היא לביתה? לספר סיפורים עד אין סוף, היא אינה יכולה, אך שביתה היקרה תרגיש מסכנה, גם את זה איננה רוצה.

האם המסורה ביקשה עצה ופעלה לפי ההדרכה שקיבלה.

אמא יקרה, ביתך הקטנה מבקשת סיפורים לרוב, לא מפני שלסיפור היא זקוקה, כי את זה היא כבר קיבלה במידה גדושה במשך שעות היום, מה שהיא צריכה זה תשומת לב ואהבה. במענה לבקשותי'ה היא מקבלת ממך אישור לכך, שהיא חשובה לך ואת אוהבת אותה, אם תצהירי זאת באזני'ה במילים מפורשות, היא לא תצטרך לערוך לך מבחנים ולבקש סיפורים. לכן עלייך לספר לה סיפור אחד בלבד, אח"כ להכביר במילות שבח והערכה ולומר: " אמא אוהבת אותך חמודה" "אמא אוהבת את נעמי המתוקה" ולהסביר שאת מאד עסוקה ובברכת לילה טוב לצאת מחדרה. לאחר שלושה לילות שהאם כך עשתה, אמרה הילדה בעצמה: "לא צריך לספר יותר מסיפור אחד תודה רבה!"

מאז מספרת האם סיפור אחד בנחת, מסבירה שהיא עסוקה, מצמידה ללחי נשיקה, משבחת את הקטנה ומצהירה מספר פעמים על אהבתה אותה ובברכת לילה טוב וחלומות נעימים, שוקעת נעמי בחלומות ורודים וגם בלב האם מלבלבים ורדים.

,

---

שאלה: בעלי עשה קניה גדולה במאות שקלים. אבל הוא לא קנה אבקת אפיה, שאני זקוקה לה דחוף להכנת עוגה, איך עלי להגיב?

---

תשובה: במערכת הנישואין הבעל הוא הנותן והאשה היא המקבלת (עפ"י היהדות ומובא בזהר הקדוש). לכן כל בעל רוצה ויכול להעניק לאישתו, לתת לה ולשמח אותה, והדבר החשוב לו ביותר הוא להרגיש, שהוא הצליח לתת לה, והיא קיבלה ממנו, וטוב לה בזכותו.

תפקיד האשה, לעומת זאת, הוא לקבל מבעלה, להנות ולהתענג ממה שהוא נתן לה. ולכן חשוב שהאשה תקבל מהבעל, תשמח ותהנה מהנתינה שלו, גם אם היא לא מושלמת ולא מדויקת כרגע, בדיוק לפי מה שהיא רוצה. ובהמשך נתינה תגרור נתינה, הוא ימשיך לתת והנתינה שלו תגדל גם בכמות וגם באיכות. אך אם האשה לא תהנה מהנתינה, כי היא לא מושלמת או לא מדויקת לפי רצונה, זה יצור חסימה, ובהמשך עלול לעצור את הנתינה לגמרי, כי כדי שתהיה נתינה מהצד הנותן, חייבת להיות קבלה מהצד השני.

לכן אם הבעל ערך קניות, הגם שחסר פריט, אפילו נחוץ ככל שיהיה, על האשה להנות, להתענג, ולהרגיש מאושרת מהנתינה של בעלה, מכך שהוא השקיע זמן, כסף, טרחה, מחשבה כדי להביא לה הביתה כל טוב, שתתבונן בכל השפע, שהוא קנה לה ותשמח בו.

מוטב למצוא פתרון אחר לפריט החסר, כמו להלוות משכנה, לקנות ממכולת קרובה, או אפילו לדחות או לוותר על אפית העוגה, ולהתמקד בקבלה והנאה ממה שהבעל כן הביא וקנה, ואז בעזרת ה' הוא ימשיך ואף יעשה זאת בהמשך בצורה מדויקת ומושלמת יותר.

וכאן אני רוצה לשתף אתכן בסיפור אמיתי מהקליניקה

אשה שאמרה שבעלה לא מביע שום רגש.

שמעה את השיעור על קבלת הנתינה מהבעל.

באותו שבוע, בעלה עשה קניות לבית.

היא שמחה ונהנתה מהקניות !

ופרטה בפניו:

איזה כיף, כמה הרבה דברים קנית.

איזה יופי שקנית תפוחים, עגבניות, לחם, עוגה וכו',

בעלה לקח את העוגה, פרס לה והיגיש לה בצלחת.

אז תיראו שזה פשוט עובד.

בהצלחה

מה עושים אם יש לבעל הרגל שלילי?

לשליחת שאלה

(תשובה שתתפרסם תופיע בעילום שם)

לחצי על הקישור הבא

שאלות בנושא שלום בית וחינוך

לחצי כאן לקבלת המדריך "איך להיות מלכה בבית" בחינם

טהרת הלב

שפרה רוצה מאוד להתעלות ברוחניות, אולם מרגישה היא שליבה אטום וחתום, היא איננה מצליחה להגיע להתלהבות הלב לדברים שבקדושה, שפרה תמהה, מהו הדבר שחוסם אותה, כיצד תעורר את ליבה? כיצד תצליח להיטהר מכל הטומאה ולהידבק תמיד בקדושה?

מהו המפתח לפתיחת הלב ולהסרת אטימותו?

נתבונן בפרשת פרה אותה קוראים אנו השבוע ונראה מהי התשובה:

נאמר בפרשת פרה: "זאת חוקת התורה… דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום…" (במדבר יט', ב')

ואומר רבנו נתן בליקוטי הלכות:

"על ידי שמאמינים בבחינת חוקת התורה, דהיינו בבחינת המקיפין העליונים הקדושים, שאי אפשר להבינם, על ידי זה בעצמו מאירין המקיפים, וזוכה שיתגלה הארת השכל בשלמות מה שאפשר לאנושי להבין.

ועל ידי זה זוכה להתלהבות הלב דקדושה, עד שתהא שלהבת הלב עולה תמיד מאליה בקדושה גדולה, ונמשך עליו טהרת הפרה אדומה ונטהר מכל הטומאות."

(ליקוטי הלכות, במדבר, חוקת)

מדברים אלו אנו למדים, כי אם ברצוננו להטהר מכל הטומאות ושליבנו יפתח ויתלהב לדברים שבקדושה תמיד, הרי שהעצה לכך היא לדעת שאין בכח השכל להבין כל דבר ולהאמין בבחינת "חוקת התורה", זאת אומרת להאמין שבמצוות התורה יש קדושה עליונה וקדושה שאי אפשר להבינה, וככל שיותר נאמין בקדושתן של המצוות ובכך שיש בהן קדושה עליונה שאי אפשר להבינה, בשכל אנוש, כך נזכה יותר להארת השכל בשלמות, מה שאי אפשר בשכל האנושי להבין.

ודוקא כשאנו מבינים ששכלנו אינו מבין את מעלתן וקדושתן של מצוות התורה, על ידי זה יפתח ליבנו ויתלהב בהתלהבות של קדושה שלא תיפסק ותימשך עלינו טהרת הפרה האדומה, שתטהרנו מכל הטומאות.

כי כאשר אדם סומך על שכלו וחושב שמבין כל דבר ורוצה להבין בשכלו גם את טעמי מצוות התורה, הרי שזה חוסם את ליבו ואוטם אותו מהתעוררות של קדושה ודוקא כשמשליכים את השכל ומבינים, שזה דבר שאינו נתפס בשכל האנושי, הרי זוכים לטהרת הלב ולהתעוררותו הקדושה הנצחית.

ויהי רצון שנזכה להשליך את מחקרי השכל ולהאמין בקדושתן של המצוות, לקיימן בשמחה ובאמונה תמימה ועל ידי זה נזכה להתלהבות הלב לקדושה ולטהרה שלמה, אמן כן יהי רצון.

מעלת קדושת הניגונים

קול ניגון עלה באוזניו שעה שעבר ברחוב, קול הניגון חדר לתוכו ושבה את ליבו והוא מצא את עצמו מחפש אחר מקור הקול, עד מהרה היה צמוד אל שימשת בית המדרש, שם ישבו החסידים כשבראשם הרבי זימרו ונגנו שירי דבקות המקרבים לב האדם לעבודת-ה',

הוא הרגיש שהניגון חודר לעצמותיו ומושך את כל כולו מעלה מעלה בכיסופים ורצון עז לעלות להתקדש ולהדבק בה' יתברך .

מהו כוחו של הניגון ומהי מעלת קדושתו, אשר מסוגל הוא להמשיך ליבו של אדם לאביו שבשמים?

אומר הפסוק בפרשתינו: "ובבא משה אל אהל מועד לדבר איתו וישמע את הקול מדבר אליו…"(במדבר ז' פט)

אומר ר"נ: "עיקר הדבקות והתקרבות לה' יתברך הוא על-ידי קולות, שהם בחינת עשרה מיני נגינה, שבהם כלולים כל הקולות שבעולם, שעל ידם עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים". (ליקו"ה-פרשת נשא)

  אומר לנו ר"נ שהתקרבות  עמ"י  להקב"ה היא ע"י קולות ,מכיון  שכאשר אנו מתפללים להקב"ה ומשמיעים לפניו דברי שירות ותשבחות, תחנונים ופיוסים ומשיחים את נפשנו  לפני ה' בהתבודדות , על ידי זה אנו מתקרבים לה' יתברך וכל הקולות שאנו משמיעים בתפילתנו, בדיבורינו ובשירתנו לפני ה' כלולים  בעשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהילים ועל ידם עיקר התקרבות ישראל לה' יתברך.

קולות אלו הם בחינת חוש השמיעה, ששם נקלטים הקולות והניגונים שאנו שומעים, לכן צריך אדם להשמיע לאזניו  מה שמוציא מפיו, והאמונה הקדושה תלויה בחוש השמיעה, כי השמיעה תלויה בליבו של אדם, כמו שביקש שלמה המלך: "ונתת לעבדך לב שומע" וכמו שמצוה אותנו התורה בפסוק האמונה שאנו אומרים בכל יום ויום :"שמע ישראל ה' אלוקינו …"- "שמע"- הכונה לשמיעת הלב, בבחינת הבנה וקבלה של הדברים .

כי הקב"ה מרומם ומנושא מכל המחשבות. ומחשבתו של אדם אינה יכולה לתפוס את אלוקותו של ה' יתברך, אולם מגודל רחמנותו עלינו מצמצם הקב"ה כביכול את עצמו כדי שיוכלו הנבראים להשיג השגות אלקות ויטעמו מזיו נעמו של ה'.

כך זכו כל הצדיקים האמיתיים, האבות הקדושים, הנביאים וכל הצדיקים שבכל הדורות להשגות  אלקות. כל זה בבחינת שמיעה, כמו מי ששומע קול מדבר עימו  אך אינו יכול לראותו, כפי שכתוב במתן תורה:

"קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול"

וכמו שכתוב במשה רבינו שאמר לו ה':"כי לא יראני האדם וחי"

ועיקר ההשגה שהישיג משה היתה בבחינת חוש השמיעה כמובא בפרשתינו: "ובבא משה אל אוהל מועד  וישמע את הקול…"

וכל שכן שאר הצדיקים והנביאים שבכל הדורות שהשגתם היתה בבחינת חוש השמיעה. גם אנו אנשים פשוטים כמונו היום ,כל חיותנו וקדושתינו בבחינת חוש השמיעה, שאנו שומעים ומקבלים את האמונה והתורה הקדושה מפי אבותינו ומפי רבותינו מדור לדור ומחויבים אנו לשמוע לקולם ולקיים את מצוותם. ומכיון שכ"כ גדול כח השמיעה, לכן גדולה מאד מעלת הניגונים, שיש בהם קדושה רבה, כאשר מזמרים אותם ישראל בשביל התקרבות לה' יתברך, כי כל הניגונים כלולים בעשרה מיני נגינה שיש בכוחם למשוך את לב ישראל לאביהם שבשמים, כי עיקר  הדבקות בה' יתברך ע"י קולות וניגונים  ודיבורים   קדושים.

גם לימוד התורה הוא בבחינת עשרה מיני נגינה ע"י הטעמים והנגינות שבתורה. כמו שאומר הזוהר הקדוש שהטעמים שהם הניגון של התורה  הם המדרגה העליונה ביותר מכל הבחינות שבתורה שהם: טעמים, נקודות, תגין  ואותיות.

ע"כ עלינו לדעת את כוחו של הניגון  דקדושה ובכל הזדמנות לנגן ולהאזין לניגוני דבקות ולמשוך ע"י כך את ליבנו להתעורר ולהגיע לדבקות בה' יתברך, באמצעות הניגון, וה' יזכנו לעובדו בלבב שלם ונזכה תמיד לשמוע ולהשמיע קולות דקדושה, שיקרבו ליבנו לעבודתו יתברך אכ"יר.

פרשת במדבר

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"

מרים עובדת במשרד גדול, במשך היום כולו, הומה המשרד לקוחות וידי מרים עמוסות בעבודה רבה, עליה לשרת את הלקוחות הרבים בתשומת לב מרובה, ובד בבד להיות קשובה להוראות הממונים עליה, משעות הבוקר המוקדמות ועד הצהריים טרודה מרים בעבודתה ללא הפוגה, אף למנוחה קצרה לצורך אכילה או שתיה אינה מגיעה.

אך בזאת לא די, מרים ממורמרת למדי, כי בנוסף לעבודה השגרתית המתישה, היא מקבלת כל הזמן בקשות ודרישות לעשות מעל ומעבר לנדרש מתוקף תפקידה, כאשר כל אחד מבקש רק טובה כזו או אחרת ואך ורק בקשה קטנה וכביכול בלתי נחשבת כלל, אולם "אכין ורקין" אלה, מסתבר שלא באו אלא למעט מכוחה ולגזול משארית זמנה היקר של מרים. "אני מרגישה מותשת ובנוסף לכך גם מנוצלת, כאשר נאלצת אני להיעתר ולמלא משימות נוספות מעבר לנדרש ממני בתפקידי", אומרת מרים, כאשר אינה יודעת כיצד תשתחרר מהמצב בו היא מרגישה כעבד נרצע אשר כל אחד רשאי לדרוש ממנה דברים בניגוד לרצונה.

***

אומרת לנו התורה בפרשת במדבר, הנקראת תמיד לפני חג מתן תורה:

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד…" (במדבר א', א').

מסביר רבי נתן בליקוטי הלכות: "מה שקיבלו את התורה במדבר דייקא כי בלא תורה נחשב כל העולם הפקר כמדבר והכל יכולין לשלוט בו חס ושלום…"

"… כי קודם קבלת התורה וכן כשעוזבין את התורה חס ושלום, אזי העולם חס ושלום בבחינת הפקר כי עיקר קיום העולם הוא על ידי התורה, וישראל זכו בכל העולם ומלואו ע"י קבלת התורה ובשביל זה קיבלו ישראל את התורה במדבר…" (ליקו"ה במדבר).

עפ"י דברים אלו אנו למדים, כי בלא התורה, העולם הפקר והכל יכולים לשלוט בו, כפי שקורה לא אחת כאשר, אישה מרגישה כי כל אחד מרשה לעצמו לדרוש ממנה לעשות רצונו והיא כעבד נרצע, ואינה בת חורין לעשות כחפצה. אולם ידוע הדבר מה אומרים חז"ל על הפסוק: "והמכתב מכתב אלוקים… חרות על הלוחות" (שמות לב, טז) "אל תקרא חָרות אלא חֵרות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

ומסביר מו"ר, מתי האדם בן חורין? כאשר העיסוק שלו הוא תורה – כאשר את המעשים שהוא עושה, עושה בכוונה לקיים את התורה ומצוותיה, אזי הדברים נעשים בשמחה וברצון כבן חורין אמיתי, מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ וכפיה.

כיצד אפשר שאותם המעשים ואותן הפעולות יהפכו לדברי תורה?

נחזור לדוגמא שהבאנו בתחילה – מרים היקרה! כאשר מקבלת את בקשה זו או אחרת לביצוע שאינה בתוקף תפקידך. לסרב אינך יכולה, אולם באפשרותך לשנות את המטרה. במקום לחשוב כי את מנוצלת, חשבי איזה חסד את עושה, הרי במעשה זה חסכת מהזולת טרחה רבה, קיימת את מבוקשו וגרמת לו הקלה. מה טוב מזה, שתוך כדי עבודתך השוטפת, מתגלגלים לפתחך מעשי חסד כ"כ רבים, שאת בטרחה מועטת יחסית, בלי להתרוצץ ובלי להשקיע כסף או כוחות רבים, זוכה במעשים טובים ובגמילות חסדים.

הרי אישה מטופלת במשפחה ובילדים את, ואין באפשרותך לתרום מכוחך ומזמנך לנסוע למרחקים ולסעוד אנשים גלמודים ומסכנים, גם מזומנים מיותרים אין בכיסך לפזרם לכל דורש ומבקש. משמים מזמינים לך מצוות עד מקומך. אם תתייחסי כך לכל בקשה ותכווני לקיים בה את מצוות התורה לגמול חסד עם כל בריה, הרי שהרגשת הניצול תתפוגג ואת מקומה תתפוס הרגשת אושר ושמחה אין קץ. במקום להרגיש שפחה של כולם, תרגישי בת חורין אמיתית כי בדברי תורה את עוסקת וברצון ה' את פועלת.

ולכן נשות החיל היקרות, זכורנה עצה זו בכל פעולה ומעשה, להתכוון לעשות רצון ה' ומצוותיו לקיים, וכך תזכינה לחֵרות אמיתי השמורה, אך ורק למי שעוסק בתורה, אכי"ר.

הרצון- עיקר מצוות התוכחה

נירה צריכה הייתה לצאת העירה, לצורך קניות נחוצות. המציאות שנגלתה לעיניה ברחוב העיר, גרמה לה להרהורים נוגים, מה יכולה היא לעשות כאשר רואה היא אנשים שאינם מתנהגים כיאה ורצוי.  נירה מיהרה לשוב לביתה, לספון עצמה בין הקירות המגוננים הספוגים תורה וקדושה.

 גם אנו כולנו, נתקלים פעמים רבות בשאלה, האם מתאים להוכיח את הזולת, כאשר איננו מתנהג כשורה.

אז עולה מחשבה בליבנו, מה נוכל לעשות? אם נחשוב לגשת אליהם, לדבר ולהסביר – הרי חוששים אנו שניתקל בחוסר הבנה במקרה הטוב, ועד עוינות ושנאה במקרה הפחות טוב. ומה יהא על מצוות התוכחה? האם שומה עלינו להשלים עם המצב ולפטור את עצמנו במחשבה שהעיקר שאנו בסדר? להסתגר בתוך ביתנו- מבצרנו, ושלום עלינו? ומה נעשה אם התועים הנם אחינו בשרנו, קרובי משפחתנו וידידנו הקרובים והאהובים?

נאמר בפרשתנו פרשת דברים: "ויהי בארבעים שנה… דבר משה אל בני ישראל…" (דברים א, ג)

אומר ר' נתן בליקוטי הלכות:

"ויהי בארבעים שנה…" – מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה (רש"י). מובא בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא על משה רבנו עליו השלום: 'וּבְגִין דְהַוְיִת חָשִׁיב בְּחַיָיִך דְאִילוּ הֳוָה אֶפְשָׁר, לָך הַוֵית מְהַדֵר כֹּלָא עָלְמָא תְחות קוּדְשָׁא בְּרִיך הוא וכו', עיי"ש, שמבואר שם גודל מעלת משה בשביל זה שהיה חושב כל ימיו, שאילו היה אפשר לו היה מחזיר כל העולם לה' יתברך. נמצא, שאפילו משה רבנו עליו השלום, עיקר מצוות תוכחה היה מקיים על ידי הרצון, שהיה כוסף תמיד להחזיר כל העולם למוטב ועל ידי זה, זכה למה שזכה". (לקוטי הלכות, חושן משפט)

בדברים אלו מסביר לנו ר' נתן שעיקר מצוות תוכחה היא ברצון. וזו היתה עיקר מעלתו של משה רבנו ע"ה, כפי המובא בזוהר, שכל חייו רצה והשתוקק להחזיר את כל העולם בתשובה לה' יתברך, וזה מה שהיה עושה אילו היה יכול.

מכאן למדים אנו שכאשר רואים אנו אנשים הרחוקים מהקב"ה ותורתו, אם לדבר עמם איננו יכולים, נוכל לקיים את מצוות התוכחה ע"י הרצון, לרצות ולהשתוקק לכך שהם ישובו בתשובה ויתקרבו לעבודת ה'. עלינו לחשוב בכל לבנו ונפשנו, שאם יכולים היינו – חפצנו הגדול היה להשיב ולקרב את כולם לאבינו שבשמיים.

ומביא ר' נתן בהמשך:

"כי עיקר הערבות, מה שכל אחד ערב בעד חברו וצריך להוכיח את חברו, ובאמת מי יכול להוכיח את חברו, כי אינו יודע מה שחסר לחברו, וגם מי יודע אם ישמע לו חברו. ואפילו אם ישמע, מי יודע אם יוכל להתגבר על מה שצריך להתגבר ולשוב אליו יתברך.

על כן עיקר קיום מצווה זאת הוא על ידי הרצון, שיהיה רצוננו חזק מאד, לראות בטובת חברו ובטובת כל ישראל, טובה אמיתית ונצחית, שיזכו כולם לשוב אליו יתברך באמת. וכמו שהאדם בעצמו בוודאי ראוי לו שלא ירצה שום רצון אחר, רק לזכות להתקרב אליו יתברך, שרק זה הוא טובה והצלחה אמיתית וחוץ מזה הכל הבל, כמו כן מחויב כל אחד לאהוב את חברו וכל ישראל כנפשו, ולהתגעגע ולכסוף שיזכו כל ישראל להתקרב אליו יתברך, ובתוך כך אם אפשר לו לקיים מצווה זאת של תוכחה בפשיטות לדבר עם חברו ביראת שמיים, בוודאי מה טוב ומה נעים, כי כל אחד מחויב לדבר עם חברו ביראת שמים, אבל העיקר הוא הרצון."

על פי דברים אלו נבין, כי קשה מאד להוכיח את הזולת בדברים. ומציין ר' נתן את הקשיים בעניין זה:

 א. אי אפשר להוכיח, כי איננו יודע מה חסר לחברו – הגורם לו מה שגורם.

ב. אינו יודע אם ישמע לו חברו.  ואפילו אם ישמע, לא בטוח שיצליח להתגבר על המניעות ועל היצרים ולשוב בתשובה.

ולכן עיקר מצוות התוכחה היא על ידי הרצון, שכמו שאדם צריך שכל חפצו ורצונו יהיה להתקרב לה', כך מתוך דאגה ומחשבה להטיב לחברו, צריך לרצות שגם חברו יתקרב לה' יתברך, ועל ידי רצון זה שבלבו מקיים מצוות תוכחה, אף על פי שלא דיבר עם חברו כלל.

ולכן כאשר אנו נתקלים באנשים הרחוקים מה' יתברך, ואיננו יכולים לדבר עמם על כך, המחשבה הנכונה כלפיהם אינה כעס וגם לא אדישות ו'שלום עלי נפשי', אלא צריכים אנו לעורר את לבנו ברצון חזק ובהשתוקקות גדולה, שהם יחזרו בתשובה לה' יתברך. ומה טוב יהיה אם גם נוסיף תפילה על כך, שיעורר ה' אל לבם לדעת אותו ולעבדו ולשמור מצוותיו, ובכך נקיים את עיקר מצוות התוכחה.

וכמובן שאם רואים אנו שיש אפשרות עם אנשים מסוימים לדבר ממש ולקרבם לעבודת הבורא, צריכים אנו לעשות זאת, בצורה נעימה שתתקבל על הלב.

ויהי רצון שרצוננו ישא פרי, ונזכה ל"ויְאֶתָיוּ כל לעבדך". ונזכה לגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן.

הרבנית צפורה על הפחדים ומהו תפקידם בחיינו

הפסקת חשמל כללית. תחושה של פחד אופפת את התושבים, תחושה של חוסר אונים ואבדן שליטה, רעד וחלחלה, מה טומן החושך בחובו? על מה ולמה התקלה?

אם נסתכל בעין השכל, נבין כי אין כל שחר לפחד ולדאגה. החושך אין בכוחו לשנות מאומה, בעצם שום דבר לא קרה, רק עינינו אינן יכולות לצפות בסביבה.

מדוע משתלטים הפחדים על כל התודעה. מדוע משתקים הם כל מחשבה והרגשה? נתבונן בפרשה ונראה לשם מה מגיע פחד, וכיצד יהפכנו לטובה.

אומר הפסוק בפרשתנו פרשת וארא: "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה'…" (שמות ט, ל)

אומר רבי נתן בליקוטי הלכות:

"כל עיקר בריאת העולם היה בשביל לגלות יראתו ומלכותו, כמו שכתוב 'בראשית ברא אלוקים' וכו', בראשית בחינת יראה כמו שכתוב בתיקונים 'בראשית' – ירא בשת (בחילוף אותיות), כי היראה בחינת מלכות, שבשביל זה היה כל הבריאה – כדי לגלות מלכותו בעולם. וכל הניסים והנפלאות והאותות נוראות, שעשה ה' יתברך במצרים ועל הים וכו', הכל היה כדי לגלות יראתו ומלכותו, כמו שכתוב 'למען תדע כי לה' הארץ' וכתוב 'למען ספר שמי בכל הארץ', ושם הוא בחינת יראה כמו שכתוב 'ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה' וכו' וכתיב: 'ויראו גויים את שם ה' וכו", וכתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'".

                                                                                                        (ליקוטי הלכות, שמות)

מסביר רבי נתן שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי לגלות מלכותו, ושייראו – יפחדו ממנו, כי היראה בחינת מלכות, כמו מלך שעיקר מלכותו היא שיראתו והפחד ממנו מוטלים על כל נתיניו המצויים תחת ממשלתו.

לכן עשה הקדוש ברוך הוא אותות ומופתים במצרים, כדי לגלות את מלכותו ואת שמו, שהוא שליט ומלך על העולם, ושיפחדו ממנו. וכן מבטיח הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, שכאשר יראו ששם ה' נקרא עליהם על ידי שישמעו בקול ה', אז יפחדו מהם כל הגויים.

וממשיך רבי נתן ואומר:

"ופרעה כשלא רצה להכניע את עצמו ולקבל עול יראתו על ידי האותות והמופתים כתיב ביה: 'ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון את ה', ובישראל כתיב: 'וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה'.

כי כל המכות והיסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים, הכל היה מבחינת יראות הנפולות, שמשם כל הצרות והדינים רחמנא ליצלן.

וה' יתברך שולח על האדם פחדים של יסורים ומכות וכיוצא, כדי שיתבונן על ידי זה אליו יתברך, כדי שיעלה כל היראות הנפולות לשורשן, דהיינו ליראה אותו יתברך.

כמו שכתוב: 'הכרתי גויים נשמו פינותם, אמרתי אך תיראו אותי תקחו מוסר וכו", והמצרים שהיו קשי עורף ולא רצו להכניע עצמן ליראתו יתברך, על כן הביא עליהם ה' יתברך בכל פעם מכות משונות, כדי לעוררם בכל פעם שידעו מי המכה אותם ויראו ממנו וישלחו את ישראל, והם הקשו עורפם והכבידו ליבם ולא רצו להודות על האמת. והביא עליהם על ידי זה בכל פעם עוד מכות רבות וגדולות".

                                                                                                                                  (שם)

מסביר רבי נתן, שמטרת כל הפחדים והייסורים והצרות שבאים על האדם, היא כדי לעורר אותו לפחד מה' יתברך, שיקח את הפחד והרעדה שהוא מרגיש, ובמקום לפחד מהסיבה עצמה – יכוון את הפחד ליראה ופחד מהקדוש ברוך הוא, שהוא מסובב כל הסיבות והוא בעצם הביא את הדבר הזה הגורם לפחד. ואז כאשר אדם יפנה את הפחד והיראה כלפי בורא העולם, יתבטלו ממנו כל הצרות הגורמות לו לפחדים. גם המכות והייסורים שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים, היו כדי להביא אותם לפחד מהקדוש ברוך הוא, ולדעת כי ה' הוא השולט בעולם, וכל עוד הכבידו עורפם והקשו לבם ולא פחדו מה', המשיך הקדוש ברוך הוא להביא עליהם עוד צרות ועוד ייסורים מפחידים.

ונתבונן בהמשך הדברים:

"אבל לישראל היה טובה גדולה כל זה, כי על ידי כל מכה ומכה שהביא ה' יתברך על המצרים וישראל ניצולו ממנה, הכירו בכל פעם אותו יתברך ביותר וקיבלו עליהם עול יראתו ומלכותו כמו שכתוב: 'וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה".

                                                                                                                                  (שם)

מדברים אלו אנו למדים, שלעומת המצרים, שהקשו עורפם ולא פחדו מה' ולכן ספגו עוד מכות, עם ישראל בראותם את המכות שהפליא ה' במצרים, למדו מכך ליראה את ה', וה' הציל אותם מן המכות ובזה עוד יותר התחזקה יראתם ואמונתם בה'.

על כן עלינו לדעת כי אין מקום כלל וכלל לפחד משום דבר בעולם. וכאשר נופל על האדם פחד מכל סיבה שהיא, עליו לדעת כי פחד זה בא לו כדי להביא אותו ליראה מה'. וכאשר יעלה את כל פחדיו ליראה מה' לבדו, הרי שיתבטלו ממנו כל הפחדים וכל הייסורים, שהרי מטרתם היא אך ורק להביא את האדם ליראת ה'.

ויהי רצון שה' יצילנו מכל צרה וצוקה ומכל פחד ודאגה, ונזכה ליראה את ה' כל הימים ולעובדו בלבב שלם. אכי"ר.