אומר רבנו נחמן זיע"א: אברהם אבינו תיקן תפילת שחרית.

שחרית ראשי תיבות: חכם, רשע ,תם , שאינו יודע (לשאול).

שאלו ארבעת הבנים שבהגדה.

וארבעה בנים שיצאו מאברהם אבינו:

חכם – זהו יצחק

כי יצחק על שם הצחוק והשמחה. ונאמר: (משלי, י' א') " בן חכם ישמח אב"

רשע – זהו עשיו

תם – זהו יעקב

שנאמר: "ויעקב איש תם…"

שאינו יודע לשאול – זהו ישמעאל.

כי ישמעאל עשה תשובה. שאדם שעושה תשובה צריך הוא לשאול – לבקש שאינו יודע , שהוא מבקש כפרה גם על עבירות שאינו יודע. כמו שאנו מתוודים על חטא שחטאנו ביודעים ובלא יודעים.

וארבעת הבנים האלה הם כנגד ארבע מלכויות שבקדושה, שיצאו מאברהם אבינו.

גם עשיו הבן הרשע הוא כנגד מלכות שבקדושה, כי בשביל להתעלות בקדושה צריך עזות דקדושה.

ואברהם אבינו רדף אחרי ארבעה המלכים, כדי להכניע את המלכות של הסיטרא אחרא, ולהעלות את מלכות הקדושה.

זכה שיצאו ממנו ארבעה בנים אלו, שהם כנגד מלכות דקדושה.

(על פי "ליקוטי מוהר"ן" תורה ל')

בזכות מה וכיצד זוכים אנו היהודים, לגבור על אויבינו?

קולות הרעשנים והדי הקפצונים נשמעים ברמה, בעת קריאת המגילה ובכל ימי הפורים, כל הילדים מכים את המן הרשע ברובים ובאקדחי צעצוע, ומתלהבים להתלהם ולהלחם  (כמובן אין הכוונה לצעצועים מסוכנים, האסורים לחלוטין ).  גם בכל ימות השנה נהנים הבנים הקטנים לשחק בכלי מלחמה מדומים, וכל חפץ שנראה כרובה מאולתר, משמש אותם למטרה זו. ואנו ההורים והמחנכים תוהים לעצמנו: האם עלינו למנוע מהילדים משחקים אלו?, או שמא עלינו לתת להם לשחק בכך כיד הדמיון הטובה עליהם? ובכן, עלינו לדעת כי הטבע להילחם מצוי בבנים הקטנים מטבע בריאתם. נאמר לאדם וחוה: "וכבשוה" – חסר ו', שניתן לקרא זאת בלשון יחיד: "וכבשה", כי דרך האיש לכבוש.

אולם למרות הטבע הזה שיש לאיש להשתמש בכלי מלחמה, מצינו שאצל עם ישראל המצב הוא שונה. אנו רואים את "תולעת יעקב" שאין כוחה אלא בפה. "הקול קול יעקב" לעומת "הידיים ידי עשיו" שנאמר עליו "על חרבך תחיה". עם ישראל כוחם וגבורתם העיקרית באמונתם, בתורתם ובתפילתם, ובכך תמיד גברו על אויביהם.

גם במלחמת עמלק ראינו שאמנם ציווה משה את יהושוע "צא והלחם בעמלק", אולם ניצחון עם ישראל, היה תלוי בכך שמשה הרים ידיו כלפי מעלה, ועם ישראל כיוונו לבם לשמיים.

גם בימי מרדכי ואסתר עמדו היהודים על נפשם להילחם באויביהם, אך הניצחון הובטח רק לאחר חזרתם בתשובה ותפילתם, שביטלה את הגזירה הרעה, וכך זכו לשלוט בשונאיהם.

ובאשר לשאלתנו, האם למנוע מהילדים לשחק בצעצועים ובמשחקי מלחמה.

עלינו להחדיר בילדים הרכים את ההשקפה הנכונה ולהבהיר להם "כי לא בחיל ולא בכח" משתבחים עם ישראל "כי אם ברוחי אמר ה'". וכאשר הילד מתפאר ב"כלי המלחמה" אשר בידו ובחוזקו וגבורתו, אל לנו לעודד זאת אך גם לא להתעלם, אלא להסביר ולומר לו: "יהודים לומדים תורה, יהודים מתפללים לה' ומאמינים שה' יעזור להם לנצח. לירות ברובה ולהרוג, זה לא משחק מתאים ליהודים, זה דבר שאנו עושים רק בלית ברירה, כאשר אויבנו נלחמים בנו". אך לעומת זאת, לא ננסה לעצור בכח את ההתבטאות של הילד ולהפסיק את המשחק בכל מחיר. וכך ע"י החדרת ההשקפה הנכונה בכל הזדמנות, יכנסו הדברים לליבו של הילד והוא יפסיק מעצמו לשחק במשחקים מעין אלו. כך לא נלחמנו בילד ובמשיכה הטבעית שלו (כמובן כשאין הדבר כרוך בסכנה ,שאז יש להפסיק את הדבר מיידית) ומאידך הרווחנו שילדנו יפנים את המסר שילווה אותו לאורך כל הדרך, שההשתדלות העיקרית שיהודי צריך לעשות , אלו פעולות רוחניות של תפילה, לימוד תורה ושאר המצוות.

ויהי רצון שנזכה בקרוב להבטחה העתידה: "וכתתו חרבותם לאיתים…" ו"אז אהפוך כל העמים שפה ברורה לקרוא בשם ה'", במהרה בימינו אמן.

בפרשת "משפטים" מבוארים דיני השומרים, ומחויבותם לשמירת החפצים שהופקדו בידם, ומה הדין במקרה של גניבה ואבידה.

רבי נתן ב"ליקוטי הלכות" מסביר לנו מי באמת שומר עלינו ועל רכושינו, ומה חלקנו בעניין.

נתבונן בדברים ונראה

אמא קנתה לאילה צבעים חדשים. אילה שמחה מאד והודתה לאמה בפנים קורנות. אולם מה רבה היתה האכזבה, כאשר למחרת הצבע האדום לא נמצא. " כיצד אוכל לצבוע בדף העבודה שלי?" פנתה אילה לאמה. האם משתוממת ומתפלאת: "מה פשר השאלה, הרי רק אתמול קופסת צבעים חדשה קבלה הילדה?" ובכלל חושבת האם לעצמה: 'אילה מרבה לאבד את חפציה, פעם אלו הקוקיות שאובדות ובפעם אחרת המדבקות. לעיתים נעלמים מכשירי הכתיבה ולפעמים הכדור וחבל הקפיצה'.

גם לנו המבוגרים הרבה פעמים אובדים חפצים, ולעיתים גם כסף או דברים בעלי ערך רב הולכים לאיבוד, מה נעשה כדי לשמור יותר על חפצינו וממוננו?

נתבונן בפרשתינו פרשת משפטים, בה מפורטים דיני השומרים, אומרת התורה:

"כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגונב מבית האיש … ונקרב בעל הבית אל האלקים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כ"ב, ו')

ועוד פסוקים נוספים מופיעים בפרשה הדנים בענין השומרים השונים ומחויבותם.

מדינים אלו אנו לומדים כי על האדם לעשות כל השתדלות שבידו לשמירה על חפצים המופקדים אצלו, רק לאחר שעשה השומר את המיטב והמירב המוטל עליו, פטור הוא במקרה שלא היתה זו אשמתו והחפץ אבד או נשבר וכד'. ואם על חפצי אחרים עלינו לשמור, בוודאי צריך כל אדם לשמור ככל יכולתו על חפציו, ממונו ורכושו עצמו.

אומר רבי נתן ב"ליקוטי הלכות" :

"עיקר שמירת הממון והחפצים של האדם, הוא ע"י האמונה, שצריכים להאמין שהכל רק מהשם יתברך , ולא בכח יגבר איש ועל ידי זה נשמר הממון והחפצים מכל ההזקות  שאין ביד האדם לשמור מהם" ( "ליקוטי הלכות", שמות)

מדברים אלו מובן כי האדם מחויב לשמור את חפציו מכל נזק עד כמה שידו מגעת. על כן עלינו לשמור על חפצינו וגם לחנך את ילדינו לשמור על חפציהם, ולשם כך לתת בידיהם עצות וכלים להצליח בכך. כגון: להשגיח על הדברים ולא להפקירם, להשיב את החפץ למקומו מיד בסיום השמוש ולא להשאירו סתם כך.

בנוסף ליחד לכל אחד מבני הבית, מגירה אישית בה מניח הוא את חפציו, וכך יש לו מקום בו יוכל למוצאם בקלות בעת הצורך.

יחד עם זאת, אומר לנו רבי נתן, כי ישנם נזקים שאין ביד האדם לשמור מהם. ולכן צריך אמונה. בכח האמונה שכל מה שיש לנו הוא מאת ה' והוא השומר עלינו ועל רכושינו, נינצל מנזקים שאינם תלויים בנו. לאחר שעשינו את מירב השתדלות לשמירת הכסף והחפצים, אין לפחד יותר מדי ולדאוג ממקרים העלולים לבא. אלא עלינו להאמין בה' שנתן לנו הכל, והוא גם השומר עלינו ועל חפצינו. בכח אמונה זו נינצל מכל נזק. וה' יעזרנו לעשות את המוטל עלינו בשלמות  והוא יתברך השומר עמו ישראל לעד, ישמור עלינו תמיד אכי"ר.

בפרשת "יתרו" מצווים אנו על שמירת השבת.

רבי נתן ב"ליקוטי הלכות" מגלה לנו ממה עוד צריכים לשבות, ולא רק בשבת. וזוהי שבת המחשבה.

"'ויום השביעי שבת' – עיקר הזביחה והשחיטה של היצר הרע וחילותיו, שעוסקין לטבוח ולשחוט בני האדם, העיקר הוא על ידי שעוסקין להכניס בהם מחשבות רעות…" ("ליקוטי-הלכות", יתרו)

אומר רבי נתן שעיקר עבודתו של היצר הרע הוא להכניס לאדם מחשבות רעות ועל ידי זה הוא מנצחו ח"ו. וכיצד ינצל האדם ממחשבות אלו? הרי כידוע קשה מאד להמלט מהמחשבות, כי כשאדם תועה במחשבותיו, הוא הולך במחשבתו מרעיון לרעיון וממחשבה למחשבה וקשה לו להמלט מכך.

אם כן מהי העצה?

"והעצה הכללית לזה הוא, שפתאום יעמוד האדם וינוח וישבות ויהיה שב ואל תעשה במחשבתו. וזה בחינת שבת, שבתוך כל הטרדות והבלבולים והרעיונים הרבים והמחשבות יבטל את עצמו לגמרי וינוח וישבות בבחינת שבת".

מכאן אנו למדים שהעצה להינצל מהמחשבות והבלבולים, שמכניס לנו היצר הרע היא, פשוט להפסיק לחשוב לגמרי, להשבית את המחשבה. כי אם מנסה האדם להלחם במחשבות ולשנות אותן, לעמוד כנגדן, להתווכח ולסתור אותן ולחשוב מחשבות הפוכות וכדומה, הוא עלול להסתבך יותר ויותר והיצר הרע יכניס לו עוד יותר מחשבות רעות ומבלבלות. ולכן העצה היא להשבית את המחשבה לגמרי מיידית, בבחינת שבת שעוצרים בה מכל מלאכה. ואת זה צריך לעשות בצורה פתאומית, ברגע אחד, לזרוק את כל המחשבות כמות שהן. ורק אחרי שביתה זו, יזכה שיתחדשו לו במוחו מחשבות טובות.

אך בשביל זה צריך אדם לבטל עצמו לגמרי ורק אז יוכל לעצור את מחשבותיו וכיצד יזכה לביטול זה?

נתבונן בהמשך הדברים:

"ולפעמים צריך לזה ביטול דקדושה באמת, היינו שיבטל עצמו לגמרי ויזכור בה' יתברך, ויבטל את עצמו לגבי אור האין סוף יתברך. וזה בחינת שבת, שצריך האדם לזכור תמיד ולהמשיך על עצמו קדושת שבת גם בימי החול, היינו שבתוך כל הבלבולים יעמוד וינוח בבחינת שבת, ועל ידי זה ינצל מכל המחשבות רעות".

מדברים אלו נלמד, כי כדי להשבית את המחשבות צריך האדם לבטל את עצמו לגמרי. כאילו הוא בכלל לא קיים ורק הקדוש ברוך הוא, שהוא אור אין סוף קיים לבדו. או אז יצליח לעצור את מחשבותיו ולנוח בבחינת שבת, שצריך לזכור אותה תמיד, גם בששת ימי החול, ועל ידי זה ינצל מכל המחשבות רעות.

ועצה זו נכונה לגבי כל אדם שטרוד במחשבות ובלבולים שונים, בין ברוחניות בין בגשמיות. גם כאשר אינו יודע מה לעשות בעניינים שונים כגון בפרנסה וכדומה, כשרואה האדם שמחשבותיו הולכות ומסתבכות, פשוט יעצור ויפסיק לחשוב לגמרי, באותו עניין. יניח אותו מדעתו ויבטל את עצמו לקדוש ברוך הוא, שהוא אור אין סוף ואז יינצל מכל הבלבולים. וגם יזכה אחר כך שהקדוש ברוך הוא יאיר לו מאורו וישיג את המחשבה הנכונה בה יצליח בס"ד.

יהי רצון שנזכה להנצל מכל מחשבה רעה ולבטל עצמנו לקדוש ברוך הוא, עדי יאיר עלינו מאורו האין סוף, אכי"ר.

שיר שנכתב בהשראת ליקוטי הלכות על פרשת "ויחי"

"יששכר חמור גרם" ("ויחי"- בראשית)

יששכר לכל באי עולם מודיע

יש שכר הוא משמיע

'כי יש שכר לפעולתך

ויש תקווה לאחריתך.'

הצדיק זהו יששכר

המאיר גם לאדם המנוכר

ומעודד אותו לבל יתייאש

כי גם לו שכר יש.

להיעשות אל הקדושה מרכבה

ולדבוק בדרך הטובה

לשאת עליו עול תורה

אשר לכל היא מאירה.

בכח הצדיק הגדול

'ויט שכמו לסבול'

כי מאיר הוא כל-כך

עד ששבים כולם לה' יתברך.

אפילו אם אותו אדם בבחינת חמור גרם

אותו אפשר להעלות ולרומם

גם מי ששקוע בחומר ובגשמיות

יכול להתעלות ברוחניות.

אכי"ר.

נאמר בפרשת "ויחי": "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה…"

אומר רבי נתן שבברכה זו של יעקב אבינו ליהודה, שממנו יצא משיח, מתנבא על חכמת הדפוס שתתגלה בעולם.

"לא יסור שבט מיהודה" – זה בחינת שבט סופר, שיכתבו ספרים רבים של התורה.

"ומחוקק" – זה בבחינת חכמת הדפוס, שעל ידה יתרבו ספרי קודש רבים, במשך הדורות.

"עד כי יבוא שילה" – עד ביאת המשיח.

כי ידוע שכל המצאה בעולם מטרתה ותכליתה למען עם ישראל ולמען התורה הקדושה, אע"פ שהגויים המציאו אותה כביכול לצרכיהם, וע"י חכמת הדפוס, לא תשתכח תורה מישראל, עד ביאת המשיח, ע"י הספרים הקדושים שיתרבו ויתווספו בכל דור ודור.

כפי שידוע לנו שבתחילה רק התורה שבכתב הייתה כתובה.

כשראה רבי יהודה הנשיא, שעלולה תורה להישכח, כתב את המשנה. ובדור הבא כתבו האמוראים הקדושים את הגמרא – התלמוד. ומאז בכל דור ודור מתווספים עוד ועוד ספרים קדושים, המבוססים על הספרים הקודמים, כי כל דור צריך עוד ועוד ספרים, אשר יפרשו ויחדשו בדברי התורה, לפי אותו דור, ועל ידי זה לא משתכחת התורה מעם ישראל.

וניתן למצוא רמז מהמילים "לא יסור שבט" גימטריה 618 וכן "חכמת הדפוס" גימטריה 618 עם הכולל, שע"י חכמת הדפוס לא סר שבט סופר מעם ישראל ומתרבים הספרים הקדושים עד ביאת המשיח.

כן יזכנו ה' להרבות בחידושים ובספרים קדושים, עד כי יבוא שילה בב"א.

אור העצות הקדושות

השמש שקעה והלילה פורש כנפיו על היקום.

חשיכה שוררת בכל, רק אור הכוכבים מנצנץ ומאיר ממעל.

והנה אט אט נדלקים נרות קטנים בחלונות ובפתחי הבתים,

הנרות זוהרים ומנצנצים ואת החושך מגרשים.

מובא ב"אוצר היראה" – חנוכה:

"אמרו רבותינו ז״ל: מצוות נר חנוכה משתשקע החמה, היינו

משעת צאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק. כי עיקר אור

חנוכה זה בחינת אור העצות העמוקות שמתגלין מתוך עומק

החושך, בבחינת מגלה עמוקות מני חושך, והתגלות העצה זה

בחינת אור יום. וזה עיקר מעלת שלמות העצות אמיתיות של

הצדיק, שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמוקות מאד מתוך

תוקף החושך הגדול המתגבר ומשתטח בכל פעם על האדם

להחשיך הכל חס ושלום.

שמשם נמשך אור הדלקת הנר בלילה, שנמשך בשורשו גם

כן מאור החמה ביום; כן הצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור

התגלות העצות הקדושות של היום, עד שגם בתוך החשכת

לילה והיעדר העצה, אף על פי כן יאירו עלינו אור העצות

הקדושות, בבחינת 'גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום

יאיר׳.

ועל כן מצוות נר חנוכה משתשקע החמה, שאז מסתלק אור

יום, שהוא בחינת אור העצות הקדושות, ואז צריכין להדליק

נר חנוכה כדי להמשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה,

שנוכל לחתור בלילה העצות העמוקות כדי לגדל האמונה

הקדושה".

בדברים אלו אנו רואים, שכאשר מתגבר על האדם

בחינת חושך והוא מרגיש שרוי בנפילה ובירידה ואינו

מצליח להעלות את עצמו ואינו יודע לשית עצות בנפשו

מה לעשות, הרי זה בחינת לילה, בו מסתתר אור היום.

כך גם זמן הדלקת נר חנוכה, הוא משתשקע החמה,

ואור היום מסתתר. או אז מגיע בחינת צאת הכוכבים,

שזה בבחינת הצדיקים שנקראים "מצדיקי הרבים

ככוכבים", שלהם יש את הכח להעלות את האור בתוך

האפילה ולגלות לאדם עצות עמוקות שיאירו לו את

דרכו בחשיכה, כנרות המאירים בחשכת הלילה.

ואפשר לומר בדרך זו על המובא בפרשתנו, פרשת

"מקץ", בה מסופר על חלומות פרעה ופתרונות יוסף

הצדיק. בזמן שיוסף הצדיק היה בבית האסורים, הרי

היה זה בבחינת חושך – גם הוא היה נתון בבית הסוהר,

גם אביו שהיה בצער גדול ונסתלקה ממנו שכינה באותו

זמן, ואחיו שהיו מנותקים מן הצדיק כל אותה תקופה.

והנה דווקא מתוך החשיכה באה הישועה, על ידי החלום

של פרעה שחלם בלילה ואבדה ממנו ומחכמיו העצה,

ולא ידעו למה מרמז חלום זה. אז על ידי כך הורץ יוסף

מן הבור בבת אחת, פתר לפרעה את חלומו ואף ייעץ

לו עצות מה לעשות להקדים רפואה למכה, ועל ידי זה

באה הישועה ויוסף עלה לגדולה ונפגש עם אביו ואחיו,

שזכו להתאחד יחד לאחר שנים רבות.

ולא רק זאת אלא מצינו ביציאת מצריים, כשבא משה

רבנו לבשר לעם ישראל על גאולתם, נאמר: "ויאמן

העם וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל … " (שמות ד',

ל"א). מדוע האמינו עם ישראל שאכן הגיע זמן גאולתם?

מכיוון ששמעו את המילים "פקוד פקדתי". ומניין נמסר

להם סימן זה? מיוסף הצדיק לפני פטירתו, כפי שכתוב

בפרשת "ויחי": "ויאמר יוסף אל אחיו … ואלוקים פקוד

יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת .. וישבע

יוסף את בני ישראל לאמור פקוד יפקוד אלוקים אתכם

והעליתם את עצמותי מזה" (בראשית נ', כ"ד-כ"ה).

נמצא שהאמונה ביציאתם ממצרים נמשכה לעם ישראל

על ידי יוסף הצדיק והאירה להם בתוך תוקף גלותם

הקשה.

ואף על פי שעדיין הכביד פרעה את עולו עליהם ולקח

עוד זמן עד שיצאו לבסוף ממצרים, הרי שכבר אור

האמונה והתקווה האיר את לבותם עד יציאתם לחירות,

שיצאו בכח יוסף הצדיק שהעלו את עצמותיו עמם.

כך גם בימינו, הצדיקים שבכל דור מאירים את דרכנו

בעצותיהם הקדושות ואור החנוכה, שקבעו לנו רבותינו, מאיר לנו את אור

התקווה והאמונה בגאולה השלמה, ואף על פי שעדיין

אנו בגלות, בטוחים אנו בגאולה השלמה שיגאל אותנו

ה׳ בקרוב.

ויהי רצון שנזכה שיעלו כל ישראל לארץ הקודש ונזכה לגאולה

השלימה במהרה בימינו, אמן!

ב"ה עומדים אנו בימים אלו בחודש כסלו, בו חלים ימי חנוכה הקדושים.

בימי חנוכה מציינים אנו בתפילת "על הניסים" את אשר קרה בנס חנוכה ואומרים את המילים:

"ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך"

מהו "שם טוב"? – פעולות רבות אנו עושים, בין במישור הפרטי ובין במישור הציבורי,

כדי לזכות ל"שם טוב". מהי מהותו של השם הטוב?

שידעו הסביבה הקרובה ו"העולם" בכלל את טיבנו, שיכירו כולם היכן נמצאת האמת והיכן שוכן הטוב

האמיתי, שהאמת תהיה מפורסמת לכל.

לכאורה האמת קיימת והטוב מצוי, בין אם יידעו עליו ובין אם לא יידעו, מהיכן מצינו שחשוב כל-כך "השם" שמעיד על גילויו של הטוב בעולם? מה עניינו של הפרסום דווקא?

נס החנוכה הגדיל את שם ה' בעולם.

מצוות הדלקת נר חנוכה מטרתה לפרסם את הנס, שהוא בעצם פרסום של שם ה' בעולם.

כי אור נרות החנוכה מגלה את אור התורה הקדושה. והתורה עצמה היא שמו של הקב"ה כי

"אורייתא – שמא דקודשא בריך הוא."

לכן היוונים, שמטרתם הייתה להסתיר ולכסות את שם ה׳, מה היו מעשיהם? "להשכיחם תורתך." להעלים את שם ה' ע"י שכחת התורה, כי את הטוב עצמו, אי אפשר לשנות.

הטוב הוא טוב והרע הוא רע. מה שניתן להחלפה זה רק השם, שקוראים לטוב – רע ולרע – טוב,

ע״י אמירה ודיבורים שקריים, כגון: לומר על צדיק רשע ח"ו ועל רשע – צדיק.

ובנר חנוכה שאנו מעלים את אורו, גורמים אנו להמשיך הארת האמת בשֹׁלימות, שלא רק שהאמת

תהיה קיימת, אלא אף תהיה גלויה לכל, עד שיתגדל ויתפרסם שם ה׳ יתברך בעולם, ויגדל שמם של צדיקי האמת, אשר שם ה' יתברך משותף בשמם.

ה' יעזרנו בחודש זה ובכל זמן ועת להגדיל את שם ה' ושם הצדיקים האמיתיים, שאור האמת יתגלה ויתפרסם בעולם, אכי"ר.

(עפ"י "אוצר היראה" – חנוכה)

טלפון נייד וחכם, פקס, מחשב, דואר אלקטרוני וכו' וכו', הם מן ההמצאות והחידושים הרבים שהתחדשו בדורנו, ואין יום שאין בו חידוש נוסף ומפתיע היוצא ממעבדותיהם של חוקרים ומומחים בעולם כולו.

גם בתחום הרפואה ממציאים פרופסורים גדולים המצאות, תרופות, אמצעי בדיקה וריפוי חדשים לבקרים. וכן בתחומים נוספים כגון: טכנולוגית המזון והמצאת כלים, מכשירים וחומרים חדשים ומשוכללים לשימושים שונים. המדענים למיניהם, היושבים ימים ולילות ומבצעים ניסויים ומחקרים שונים, הרי לכאורה בחוכמתם הרבה, ממציאים הם ומחדשים דברים נפלאים ועצומים.

נעיין ב"לקוטי הלכות" ונראה מהו המקור האמיתי לכל החידושים וההמצאות הנפלאות שבכל דור ודור.

אומר הפסוק בפרשתנו פרשת "ויצא":

"וירא והנה באר בשדה… כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדולה על פי הבאר". (בראשית כ"ט, ב')

אומר רבי נתן:

"'והאבן גדולה על פי הבאר' – כל החידושי תורה אמיתיים נמשכים ויוצאים מהבאר העליון, שהוא באר מים חיים, אך האבן גדולה על פי הבאר. היינו על ידי שאין האדם משבר ומסלק לב האבן, על ידי זה אינו יכול לשאוב מים חיים מבאר העליון. ואי אפשר לגול את האבן מעל פי הבאר כי אם על ידי כיסופין והשתוקקות דקדושא, היינו לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד להשם יתברך ולעבודתו, על ידי זה גוללין את האבן מעל פי הבאר. ולא עוד אלא שהלב האבן מתהפך ללב בשר שהוא רך כמים, היינו שזוכה לשפוך לבו כמים נוכח פני ה', ועל ידי זה זוכה להתגלות התורה שנקראת מים כידוע". ("לקוטי הלכות" על פרשת ויצא)

מסביר רבי נתן, שהבאר היא באר מים חיים של התורה הקדושה, וממנה יוצאים חידושי תורה שמתחדשים בכל דור ודור על ידי צדיקי הדור, אשר סילקו את לב האבן בהשתוקקותם לה' יתברך, ושופכים לבם כמים לפני ה', ועל ידי זה זוכים לחדש חידושים אמיתיים בתורה הקדושה, אשר מרבים תורה ואמונה בעם ישראל. ומה עוד נובע מחידושים אלו?

מובא ב"אוצר היראה":

"כל האומנות והמלאכות וכלים נפלאים ותחבולות והמצאות חדשות ונפלאות שנתחדשין בכל דור ודור יש בהם חכמות גדולות, כולם נמשכין ונשתלשלין בשרשן מחכמת התורה הקדושה ומהספרים וחידושי תורה אמיתיים שמתחדשים בכל דור על ידי החכמים והצדיקים אמיתיים שבדור כמבואר בפנים".

                                                                                                            (אוצר היראה, ס')

על פי דברים אלו נבין, שהחכמה להמציא דברים וחידושים נפלאים בכל דור ודור על ידי החוקרים והמדענים, באה להם אך ורק על ידי חכמת התורה, שהיא מקור כל החכמות, ועל ידי חידושי התורה האמיתיים, שמחדשים החכמים והצדיקים שבכל דור.

ומוסיף עוד ב"לקוטי הלכות":

"כל חיות העולם וקיומו, וכל ההרכבות שנעשין בעולם ממיני מאכלים, כגון שעושין לחם מקמח ומים ומלח, וכן בשאר המאכלים וכן במיני רפואות וכיוצא, וכן במיני מלבושים, וכן הולדת הבנים שבכל דור ודור שהם גם כן בחינת הרכבות חדשות כמבואר בפנים, וכן כל השינויים שבעולם בין אדם לחברו ובין יום ליום, הכל כפי מה שהחכמים מחדשין ודורשין את התורה בכל דור ודור, שזה בחינת תורה שבעל פה, בחינת אמונת חכמים".

מדברים אלו אנו למדים שכל החידושים שמתחדשים בעולם בכל יום ויום, אפילו דבר שנעשה מקמח ומים ויוצר תרכובת חדשה שבצק שמה, גם זה נעשה בכח חידושי התורה של החכמים שבכל דור ודור, וכן כל שאר התרכובות הנעשות בעולם, שמרכיבים כמה סוגי חומרים ויוצרים מהם חומר חדש, בין בסוגי בדים, בין בסוגי מאכלים ותרופות ושאר דברים. ואפילו התינוקות החדשים הבאים לעולם, הכל בכח חידושי התורה של החכמים היושבים בבית המדרש ולומדים תורה. "כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים" – כל העולם שואב ממימי הדעת של התורה הקדושה והאמיתית, ובכך זוכה לחידושים נפלאים בכל יום ויום.

אך כדי לזכות לחידושי תורה אלו, יש להסיר את האבן מעל פי הבאר, ולכסוף ולהשתוקק לקדוש ברוך הוא ולעבודתו, ועל ידי זה זוכים להתגלות התורה שהיא מים חיים לעולם.

ה' יזכנו לחידושי תורה אמיתיים שנזכה על ידם לכל הטובות, בין ברוחניות ובין בגשמיות, ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

"איזה אושר ושמחה תינוק חדש במשפחה…" נשמעים קולות השירה מפי ילדי משפחת לוי.

הילדים אכן מאושרים ושמחים על התינוק החדש שנולד, אמא מגיעה מבית היולדות, כשחבילה זעירה עטופה בשמיכה בזרועותי'ה.

כל ילדי המשפחה מקיפים את אמא, במבט מצפה ומציצים באוצר היקר. בכל הבית מורגשת אווירת השמחה והאושר.

מה משמח כל-כך בהולדת תינוק חדש?

נאמר בפרשת וירא, אומרת שרה : "צחוק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי" (בראשית,כ"א, ו')

אנו רואים מכאן שבהולדת יצחק התרבו הצחוק והשמחה בעולם, מדוע?

"כי יצחק הוא הולדה הראשונה דקדושה בעולם… אבל אברהם אבינו בעצמו, לא נולד עדיין בקדושת-ישראל והראשון שנולד בקדושת ישראל הי'ה יצחק אבינו, שהוא הולדה הראשונה בעולם שנולד בקדושת ישראל ועל כן אז הי'ה שמחה גדולה בכל העולמות ונקרא על שם השמחה בחינת 'צחוק עשה לי אלוקים' וכו' "       (ליקוטי הלכות – פרשת וירא)

מכאן רואים שהשמחה הגדולה שהיתה בעולם  בהולדת יצחק, היתה מפני שהוא הראשון שנולד בקדושה, לאחר שאברהם אבינו נימול ונעשה אבי האומה הישראלית.

נאמר בתהילים: "דור לדור ישבח מעשיך" (תהילים קמ"ה ד')

"בכל עת שבא נפש חדש, הוא בחינת שכל חדש וידיעה חדשה להכיר אותו יתברך, לגלות אמונתו יתברך יותר בעולם "

"עיקר כל ההולדות שבעולם הם בשביל לגלות הרצון בעולם כי בשביל זה ה' יתברך מקיים העולם ומחדש … מעשה בראשית ונותן כח וחיות להוליד מדור לדור, הכל כדי לגלות אלוקותו בעולם כמו שכתוב: 'דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו', שידעו ויודיעו זה לזה מעשי ה' וגבורותיו, שברא הכל כרצונו ומנהיג ומקיים הכל ברצונו "     (ליקו"ה)

ובכן השמחה הגדולה שחשים הכל בהצטרפות נפש חדשה למשפחה היהודית, נובעת מהקדושה שמתווספת בעולם ומגילוי חדש של אמונה שמתעורר בעולם. כי ע"י שההורים מודיעים ומשבחים את שם ה' לבניהם אחריהם, מגלים הם בכך את אלוקותו של ה' בעולם, ועם כל ילד שנולד, מתחדשת דעת חדשה, להכיר עוד יותר את גדולת ה' ולפרסם את שמו.

ויהי רצון שנזכה להרבות נפשות חדשות בעמ"י, בנחת ובקלות, וידיעה זו, שבכך אנו מרבים קדושה ואמונה בעולם, תחזק אותנו בהתמודדות עם הקשיים הטבעיים והבריאים, המתחדשים עם כל תינוק חדש שנוסף למשפחתינו.

בברכת נחת דקדושה מכל הצאצאים, וגידול קל ושמח לכולן.