חשיבות התורה שבעל פה

תורה שבכתב ותורה שבעל פה הכל אחד

שעת ארוחת הערב הגיעה, הילדים ישובים סביב השולחן במטבח ואמא מגישה להם את מזונם.

"מה תרצה לאכול שמוליק?", שואלת היא את הבכור, "חביתה, ביצה קשה או עין?", שמוליק בוחר ב"עין" ולאחריו כל אחיו ואחיותיו איש איש, בתורו מקבלים את הביצה המוכנה, באופן האהוב עליהם. כי אכן הביצה מרכיב חשוב ומצוי הוא בארוחות רבות ולא רק כאשר היא נאכלת כשלעצמה, אלא גם בתבשילים ובמאפים שונים היא תופסת מקום נכבד.

הבה נעיין בדברי רבי נתן ונראה מהו סודה של הביצה?

מובא ב"אוצר היראה": "מבואר בתיקונים, שביצים הם מארי מקרא… ומחמת שבמקרא היינו בתורה שבכתב, יש גם לעכו"ם איזה אחיזה, כי הם יכולים גם-כן לעסוק בה, ועיקר היתרון של ישראל הוא בבחינת תורה שבע"פ, ששם אין לעכו"ם אחיזה כלל, ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, שהביצים אין להם סימני-טהרה בברור" ("ליקוטי הלכות").

מסביר רבי נתן שהביצה, המרמזת על התורה שבכתב – התנ"ך, אין לה סימני-טהרה ואי-אפשר לדעת אם הביצה כשרה היא אם לאו, אלא רק כאשר ידוע לנו שביצה זו מקורה מעוף טהור, כגון: מתרנגולת, שהיא עצמה מותרת באכילה, אזי גם הביצה שלה מותרת באכילה.

אמנם התורה ניתנה לעם ישראל. אך כידוע גם הגויים מאמינים הם בתורה שבכתב – בתנ"ך, ולומדים אותו ומסבירין אותו לפי דעותיהם ודרכיהם הרעות. אולם היתרון של עם-ישראל, שרק להם נמסרה התורה שבעל פה. וכידוע שלמותה של התורה שבכתב, רק כאשר מפרשים אותה ע"י התורה שבע"פ שנמסרה לנו, ע"י חכמי ישראל מדור לדור, מזמן משה רבינו.

ולכן העופות הטהורים שמרמזים על נפשות ישראל, לא נכתבו סימניהם בתורה ונאכלים הם עפ"י מסורת שעוברת מדור לדור, המעבירה מאב לבנו ומאם לביתה מהם העופות הטהורים, המותרים באכילה. מסורת זו היא מהתורה שבע"פ שנמסרה אך ורק לעם ישראל מפה לפה ומדור לדור. והביצים שמרמזים על תורה שבכתב, אי אפשר להכיר בהם כלל בין טמא לטהור, אם לא שידוע בברור שמקורם מעוף טהור. כך התורה שבכתב, האור האמיתי שלה מתגלה אך ורק ע"י התורה שבעל פה ובלי התורה שבע"פ, אפשר ח"ו, להגיע לפרושים מסולפים כפי שמפרשים הגויים ואומות העולם.

ויסוד התורה שבעל פה מבוסס על אמונת חכמים, אמונה במשה רבינו שקיבל את פירוש התורה שבע"פ, יחד עם התורה שבכתב ומסרו מדור לדור לחכמי ישראל.

זו היתה טעותו של קרח, כמובא בפרשתינו:

"ויקח קרח… ויקהלו על משה ואהרון" (במדבר ט"ז, א'-ג').

אומר רבי נתן: "אמרו רבותינו ז"ל שמחלוקת קרח היה ששאל: 'טלית שכולה תכלת חייבת בציצית', אמר לו 'הן'. התחיל משחק עליו: 'מה טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה, קל וחומר' וכו'.

וכן שאל: 'בית מלא ספרים חייב במזוזה' וכו', כי קרח כפר בעיקר" (ליקו"ה – קרח).

כי בעצם מי שכופר בדברי רבותינו ז"ל כופר בתורה שבע"פ ובעצם כופר בכל התורה כולה, כי את פרטי המצוות שיש בהם סודות גדולים ועצומים אי-אפשר לדעת אלא ע"י התורה שבע"פ, ולכן צריך לקיים את כל המצוות דוקא כפי שקבלנו ממשה רבינו, שצריך לתלות את הציצית דוקא בכנפי הבגד ורק כך מקיים הוא את המצוה, ולא יועיל לו כלום אם ילבש טלית שכולה תכלת. וכן בשאר המצוות.

לכן עלינו לדעת שבכל מצוה ומצוה תלויים עולמות רבים. על כן צריך לקיים כל מצוה לפי כל פרטיה ודקדוקיה, שאותם קיבלנו בתורה שבע"פ בשלמות, ועל ידי זה נזכה שיאיר לנו אור המצוה באור גדול, אכי"ר.