המדבר ואנחנו – לחומש במדבר

המדבר הפקר לכל ומה איתנו?

אומרים חז"ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"

מרים עובדת במשרד גדול, במשך היום כולו, הומה המשרד לקוחות. ידיה של מרים עמוסות בעבודה רבה, עליה לשרת את הלקוחות הרבים בתשומת לב מרובה, ובד בבד להיות קשובה להוראות הממונים עליה. משעות הבוקר המוקדמות ועד הצהריים טרודה מרים בעבודתה ללא הפוגה, אף למנוחה קצרה לצורך אכילה או שתיה אינה מגיעה.

אך בזאת לא די, מרים ממורמרת למדי, כי בנוסף לעבודה השגרתית המתישה, היא מקבלת כל הזמן בקשות ודרישות לעשות מעל ומעבר לנדרש מתוקף תפקידה, כאשר כל אחד מבקש רק טובה כזו או אחרת ואך ורק בקשה קטנה וכביכול בלתי נחשבת כלל, אולם "אכין ורקין" אלה, מסתבר שלא באו אלא למעט מכוחה ולגזול משארית זמנה היקר של מרים. "אני מרגישה מותשת ובנוסף לכך גם מנוצלת, כאשר נאלצת אני להיעתר ולמלא משימות נוספות מעבר לנדרש ממני בתפקידי", אומרת מרים, ואינה יודעת כיצד תשתחרר מהמצב, בו היא מרגישה כמו עבד נרצע אשר כל אחד רשאי לדרוש ממנה דברים בניגוד לרצונה.

***

אומרת לנו התורה בפרשת במדבר, הנקראת תמיד לפני חג מתן תורה:

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד…" (במדבר א', א').

מסביר רבי נתן בליקוטי הלכות: "מה שקיבלו את התורה במדבר דייקא, כי בלא תורה נחשב כל העולם הפקר כמדבר והכל יכולין לשלוט בו חס ושלום…"

"… כי קודם קבלת התורה וכן כשעוזבין את התורה חס ושלום, אזי העולם חס ושלום בבחינת הפקר. כי עיקר קיום העולם הוא על ידי התורה, וישראל זכו בכל העולם ומלואו ע"י קבלת התורה ובשביל זה קיבלו ישראל את התורה במדבר…" ("ליקוטי הלכות" במדבר).

עפ"י דברים אלו אנו למדים, כי בלא התורה, העולם הפקר והכל יכולים לשלוט בו, כפי שקורה לא אחת, כאשר אישה מרגישה שכל אחד מרשה לעצמו לדרוש ממנה לעשות רצונו והיא כעבד נרצע, ואינה בת חורין לעשות כחפצה. אולם ידוע הדבר מה אומרים חז"ל על הפסוק: "והמכתב מכתב אלוקים… חרות על הלוחות" (שמות, ל"ב, ט"ז) "אל תקרא חָרות אלא חֵרות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

ומסביר מו"ר, מתי האדם בן חורין? כאשר העיסוק שלו הוא תורה – כאשר את המעשים שהוא עושה, עושה בכוונה לקיים את התורה ומצוותיה, אזי הדברים נעשים בשמחה וברצון כבן חורין אמיתי, מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ וכפיה.

כיצד אפשר שאותם המעשים ואותן הפעולות יהפכו לדברי תורה?

נחזור לדוגמא שהבאנו בתחילה – מרים היקרה! כאשר מקבלת את בקשה זו או אחרת לביצוע, שאינה בתוקף תפקידך. לסרב אינך יכולה, אולם באפשרותך לשנות את המטרה. במקום לחשוב כי את מנוצלת, חשבי איזה חסד את עושה, הרי במעשה זה חסכת מהזולת טרחה רבה, קיימת את מבוקשו וגרמת לו הקלה. מה טוב מזה, שתוך כדי עבודתך השוטפת, מתגלגלים לפתחך מעשי חסד כ"כ רבים, שאת בטרחה מועטת יחסית, בלי להתרוצץ ובלי להשקיע כסף או כוחות רבים, זוכה במעשים טובים ובגמילות חסדים.

הרי אישה מטופלת במשפחה ובילדים את, ואין באפשרותך לתרום מכוחך ומזמנך לנסוע למרחקים ולסעוד אנשים גלמודים ומסכנים, גם מזומנים מיותרים אין בכיסך לפזרם לכל דורש ומבקש. משמים מזמינים לך מצוות עד מקומך. אם תתייחסי כך לכל בקשה ותכווני לקיים בה את מצוות התורה, לגמול חסד עם כל בריה, הרי שהרגשת הניצול תתפוגג ואת מקומה תתפוס הרגשת אושר ושמחה אין קץ. במקום להרגיש שפחה של כולם, תרגישי בת חורין אמיתית, כי בדברי תורה את עוסקת וברצון ה' את פועלת.

ולכן נשות החיל היקרות, זכורנה עצה זו בכל פעולה ומעשה, להתכוון לעשות רצון ה' ומצוותיו לקיים, וכך תזכינה לחֵרות אמיתי השמורה, אך ורק למי שעוסק בתורה. אכי"ר.