אור העצות הקדושות
השמש שקעה והלילה פורש כנפיו על היקום.
חשיכה שוררת בכל, רק אור הכוכבים מנצנץ ומאיר ממעל.
והנה אט אט נדלקים נרות קטנים בחלונות ובפתחי הבתים,
הנרות זוהרים ומנצנצים ואת החושך מגרשים.
מובא ב"אוצר היראה" – חנוכה:
"אמרו רבותינו ז״ל: מצוות נר חנוכה משתשקע החמה, היינו
משעת צאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק. כי עיקר אור
חנוכה זה בחינת אור העצות העמוקות שמתגלין מתוך עומק
החושך, בבחינת מגלה עמוקות מני חושך, והתגלות העצה זה
בחינת אור יום. וזה עיקר מעלת שלמות העצות אמיתיות של
הצדיק, שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמוקות מאד מתוך
תוקף החושך הגדול המתגבר ומשתטח בכל פעם על האדם
להחשיך הכל חס ושלום.
שמשם נמשך אור הדלקת הנר בלילה, שנמשך בשורשו גם
כן מאור החמה ביום; כן הצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור
התגלות העצות הקדושות של היום, עד שגם בתוך החשכת
לילה והיעדר העצה, אף על פי כן יאירו עלינו אור העצות
הקדושות, בבחינת 'גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום
יאיר׳.
ועל כן מצוות נר חנוכה משתשקע החמה, שאז מסתלק אור
יום, שהוא בחינת אור העצות הקדושות, ואז צריכין להדליק
נר חנוכה כדי להמשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה,
שנוכל לחתור בלילה העצות העמוקות כדי לגדל האמונה
הקדושה".
בדברים אלו אנו רואים, שכאשר מתגבר על האדם
בחינת חושך והוא מרגיש שרוי בנפילה ובירידה ואינו
מצליח להעלות את עצמו ואינו יודע לשית עצות בנפשו
מה לעשות, הרי זה בחינת לילה, בו מסתתר אור היום.
כך גם זמן הדלקת נר חנוכה, הוא משתשקע החמה,
ואור היום מסתתר. או אז מגיע בחינת צאת הכוכבים,
שזה בבחינת הצדיקים שנקראים "מצדיקי הרבים
ככוכבים", שלהם יש את הכח להעלות את האור בתוך
האפילה ולגלות לאדם עצות עמוקות שיאירו לו את
דרכו בחשיכה, כנרות המאירים בחשכת הלילה.
ואפשר לומר בדרך זו על המובא בפרשתנו, פרשת
"מקץ", בה מסופר על חלומות פרעה ופתרונות יוסף
הצדיק. בזמן שיוסף הצדיק היה בבית האסורים, הרי
היה זה בבחינת חושך – גם הוא היה נתון בבית הסוהר,
גם אביו שהיה בצער גדול ונסתלקה ממנו שכינה באותו
זמן, ואחיו שהיו מנותקים מן הצדיק כל אותה תקופה.
והנה דווקא מתוך החשיכה באה הישועה, על ידי החלום
של פרעה שחלם בלילה ואבדה ממנו ומחכמיו העצה,
ולא ידעו למה מרמז חלום זה. אז על ידי כך הורץ יוסף
מן הבור בבת אחת, פתר לפרעה את חלומו ואף ייעץ
לו עצות מה לעשות להקדים רפואה למכה, ועל ידי זה
באה הישועה ויוסף עלה לגדולה ונפגש עם אביו ואחיו,
שזכו להתאחד יחד לאחר שנים רבות.
ולא רק זאת אלא מצינו ביציאת מצריים, כשבא משה
רבנו לבשר לעם ישראל על גאולתם, נאמר: "ויאמן
העם וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל … " (שמות ד',
ל"א). מדוע האמינו עם ישראל שאכן הגיע זמן גאולתם?
מכיוון ששמעו את המילים "פקוד פקדתי". ומניין נמסר
להם סימן זה? מיוסף הצדיק לפני פטירתו, כפי שכתוב
בפרשת "ויחי": "ויאמר יוסף אל אחיו … ואלוקים פקוד
יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת .. וישבע
יוסף את בני ישראל לאמור פקוד יפקוד אלוקים אתכם
והעליתם את עצמותי מזה" (בראשית נ', כ"ד-כ"ה).
נמצא שהאמונה ביציאתם ממצרים נמשכה לעם ישראל
על ידי יוסף הצדיק והאירה להם בתוך תוקף גלותם
הקשה.
ואף על פי שעדיין הכביד פרעה את עולו עליהם ולקח
עוד זמן עד שיצאו לבסוף ממצרים, הרי שכבר אור
האמונה והתקווה האיר את לבותם עד יציאתם לחירות,
שיצאו בכח יוסף הצדיק שהעלו את עצמותיו עמם.
כך גם בימינו, הצדיקים שבכל דור מאירים את דרכנו
בעצותיהם הקדושות ואור החנוכה, שקבעו לנו רבותינו, מאיר לנו את אור
התקווה והאמונה בגאולה השלמה, ואף על פי שעדיין
אנו בגלות, בטוחים אנו בגאולה השלמה שיגאל אותנו
ה׳ בקרוב.
ויהי רצון שנזכה שיעלו כל ישראל לארץ הקודש ונזכה לגאולה
השלימה במהרה בימינו, אמן!