טובים השניים מן האחד

שושי בת הארבע, ילדה חמודה הלומדת בגן, רוצה מאד ששרי חברתה מהגן תבוא אליה לשחק אחה"צ ואכן לאחר נטילת רשות משתי האמהות, מגיעה שרי לביתה של שושי.

שושי מקבלת אותה בשמחה גלויה והשתיים משחקות, אך עד מהרה הופך המשחק העליז, לעליז פחות ואפילו לעצוב.

"שרי, את תעמדי פה ולא תזוזי, אני האמא ואני מחליטה", שומעת אמה של שושי את קולה המצווה של ביתה. "עכשיו תביאי לי את הבובה הזאת" ממשיכה שושי בפקודותיה. אמה של שושי מציצה לכיוון חדר הילדים ורואה את שרי המבוישת, עומדת בצד בחוסר אונים מוחלט ומצייתת לביתה.

"זה לא יפה, כך לא מתנהגים לאורחת" פונה האם לילדתה "תני לה את הבובה השניה ותשחקו יפה ביחד" היא מציעה.  אך שושי מתעקשת ועומדת על שלה.

האם מתלבטת: האם להתערב? האם לקחת את הבובה מביתה שושי ולתת לשרי המסכנה? הרי היא לא רוצה ששושי תרחיק מעל עצמה חברות בהתנהגות כזאת, הרי רק היא תהיה המפסידה, ויותר מכך היא אינה רוצה ששושי שלה תגדל לילדה שתלטנית ובלתי מתחשבת בזולת.

אברר מה קורה בגן, היא מחליטה, האם גם שם כך הוא המצב, שושי משתלטת ושרי מסכנה ומבוישת?

ואכן האם לא מתמהמהת ופונה אל הגננת מיד למחרת: "איך שושי שלי בגן?" היא מתעניינת. "איך משחקת היא עם חברותיה?" היא מבררת.

"שושי ילדה נהדרת, מקשיבה ומבינה את הנלמד ועושה בחריצות את כל המטלות המתבקשות" משיבה הגננת "אולם בנוגע למצבה החברתי, אכן זוהי נקודה כאובה, קשה לשושי בגן להתמודד בחברה, ובפרט שיש ילדה אחת, שמאד מציקה לה, לשושי, משתלטת עליה, קובעת לה מה לעשות ובמה לשחק.  ניסיתי בדרכים רבות לבוא לעזרתה, מציינת הגננת, אך עדיין אין שינוי משמעותי במצב.

למשמע הדברים נדהמה האם, הרי זהו מצב הפוך לגמרי ממה שחזתה אתמול בביתה, בעת ביקורה של שרי אצל ביתה, אז היתה שושי השתלטנית ושרי הכנועה. ולכם קוראים יקרים נגלה את הסוד שהאם לא ידעה, שהחברה השתלטנית מן הגן אינה אלא שרי בעצמה.

ובכן הורים יקרים, מהי המסקנה? מה נעשה כשאנו רואים מריבות ולכאורה חוסר צדק בין הילדים?

הנה בפרשתינו מסופר על מחלוקת קרח ועדתו שעוררו מריבה על משה רבנו.

"רב לכם בני לוי" –"כל העסקים שבעולם, הכל בשביל ברור האמת ועל כן "טובים השניים מן האחד", כי אי אפשר לברר האמת ע"י אחד לבדו… אך בשניים יכול להיות שלא תהיה ביניהם הכרעה וכל אחד יחזיק בדעתו ואז לא יוכל להתברר האמת וזה שסיים הכתוב: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" כי זה עיקר השלמות, כשיש הכרעה אמיתי בין השניים, עם השלישי המכריע ביניהם" (ליקוטי הלכות, קרח)

מכאן אנו למדים, שכאשר הילדים ביניהם רבים, אל לנו למהר ולהסיק מסקנות, מי הצודק ומי הרע, מי הנעשק ומי העושק וכמובן לא לנקוט עמדה כאשר

שומעים רק את אחד הצדדים או כאשר רואים רק פן אחד של הדברים. "כי אי אפשר לברר האמת ע"י האחד לבדו" ובכלל עדיף לא להתערב כלל במריבות, ובוודאי שלא לנסות לשנות בכח את הנעשה באותו רגע, אם לא כשיש חשש לסכנה.

מה שכן מאיתנו נדרש, הוא לתת לילדים השקפה לחיים וזה לאו דווקא בעת ההתרחשות עצמה, אלא אדרבה בזמן רגוע או דווקא לאחר מעשה טוב, לתת חיזוקים להתנהגות נאותה ולציין את ההפסד מהתנהגות שאינה ראויה, כגון: "זו מצוה גדולה לוותר לחברה ולתת לאורחת הרגשה נעימה", "כדאי לך שלחברתך יהיה נעים לבוא אליך שוב ושחברותיך יהנו לשחק איתך", "שימי לב, החברה נעלבת, כל אחד

אוהב שאומרים לו מילים טובות ולא מילים מעליבות" וכד'.

בדיבורים מעין אלו, אנו משדרים לילדים את ההתנהגות הנאותה המצופה מהם תמיד, אך איננו נכנסים רגשית למה שקורה ביניהם ולא מנסים לעצור את ההתנהגות השלילית הנגלית באותו רגע לעיננו באופן מיידי והחלטי, כי יתכן שאנו עדים רק לתמונה חלקית  ואיננו מפרשים את המציאות לגמרי נכון, כמו בדוגמא של שושי ושרי הנ"ל. ובנוסף תגובה נמהרת בלי שיקול דעת, אינה מביאה להשגת האפקט החינוכי הרצוי. מה שעלינו לעשות הוא, להקנות לילד כלים לעבוד על מידותיו ולהשתפר צעד אחר צעד, בהתאם להדרכה שאנו נותנים לו. ובעזרת ה' יפנים הילד את הנאמר לו ויגדל לתפארת, אהוב לשמים ואהוב לבריות. אכי"ר

בשבת זו יחול תאריך הולדתה של אימי מורתי ע"ה הרבנית רותי ז"ל. אמא כרות המואביה, אשר על שמה נקראה, הצטיינה באהבת תורה, אהבת חסד, צניעות, יראת שמים ודבקות במצוות ועמלה לחנך גם אותנו ילדיה לכך, יחד עם מסירותה ודאגתה בכל התחומים, לנו ולכל הסובבים אותה. מכרותיה ציינו שבפטירתה איבדו חברה מיוחדת. יהי רצון שנזכה ללמוד ממעשיה הטובים ותמליץ טוב בעדנו. אכי"ר.