בפסח, יוצאים עם ישראל ממצרים במהירות, אפילו צידה לא עשו להם, מה המסר אלינו?
נפתח במקרה מן המציאות
לאחר תהליך של מחשבות והתלבטויות, הבינה טליה, ללא כל ספק, מה עליה לעשות כדי להתקדם בעבודת ה', ולהפסיק עם הדרכים הלא טובות בהן הלכה עד עתה. היא ידעה שכדי לממש זאת, עליה לעזוב את מקום עבודתה הנוכחי תכף ומיד, כי לולי כן – לא תצליח להמלט ממצבה ולהתעלות בעבודת ה'.
מה תעשה? האמנם אכן יש לזנוח את מקור הפרנסה במקרה כזה?
גם נאוה הגיעה למסקנה דומה, אך במקרה שלה מוכרחה היא לעקור ממקום מגוריה, אשר בו החברה אינה מתאימה לשאיפותיה הרוחניות. האמנם נדרשת ממנה מסירות נפש גדולה כזו?
גם טליה וגם נאוה, מרגישות שאם יתמהמהו במחשבות וחשבונות, יפסידו את האור הרוחני שזרח עליהן זה עתה, וח"ו ירד המסך שוב, ומי יודע מתי ייפתח.
נתבונן בתורה ונראה מה אכן נדרש מאתנו לעשות.
אומר הפסוק בפרשת יציאת מצרים: "וגם צידה לא עשו להם" (שמות י"ב, ל"ט).
אומר רבי נתן בליקוטי הלכות:
"'וגם צידה לא עשו להם' – בחינת פסח ויציאת מצרים, ישנה בכל אדם ובכל זמן, כי כל אחד ואחד, כל זמן שהוא משוקע בתאוות והבלי העולם הזה, זה בחינת גלות מצרים כידוע".
("ליקוטי הלכות", שמות)
מסביר לנו רבי נתן שבעצם כל אדם בכל זמן נמצא בבחינת גלות מצרים, בכך שהוא שקוע בתאוות והבלי העולם הזה. ובכך יש דרגות, כי יש אנשים ששקועים כל כך בתאוות ובחטאים ועוונות, עד ששום תוכחה ומוסר אינם מצליחים להוציא אותם ממצבם.
אך גם לאדם כזה שדברי תורה, תוכחה ומוסר לא מועילים, בכל אופן גם לו יש תקנה, כי הקדוש ברוך הוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח, ועל כן הקדוש ברוך הוא שולח לו לפעמים התנוצצות גדולה והתעוררות גדולה בליבו לשוב לה' יתברך.
וזה בחינת כרוזא דלעלא – כרוז מלמעלה, כי ההתעוררות באה לו מלמעלה, משמים ממש, שפתאום מאיר לו אור גדול ומעורר אותו לשוב בתשובה, בלי שדברי תוכחה או מוסר השפיעו עליו.
אך מה צריך האדם לעשות ברגע שהוא מרגיש התעוררות כזו?
מיד צריך לזרוק את כל התאוות ולברוח מהן בלי שום חשבונות, כי אם יתחיל לחשוב, איך יחזור בתשובה ומה יעשה וכו', בינתיים ההתעוררות עלולה לחלוף, ח"ו, והוא עלול לשוב לסורו, מכיוון שהוא נמצא במצב של שקיעה ברע ובלבולים גדולים.
אך אם יברח מיד מהמקום שהוא נמצא, בלי חשבונות, בלי להביט לאחוריו, אלא מיד ירוץ קדימה לעבודת ה', עם ההתעוררות שבאה לו, אזי יצליח לצאת מהמצב הירוד שלו.
וזה בחינת פסח, כשיצאו ישראל ממצרים, היה הדבר בחיפזון גדול ובלי להתמהמה, עד שאפילו צידה לא עשו להם, אלא יצאו למדבר, בלי אוכל וצידה מתאימה לדרך ארוכה כזו. כי אם היו מתמהמהים אפילו מעט, היו ח"ו נשארים שקועים שם.
לכן עלינו לדעת, שברגע שיש לאדם התעוררות לשוב בתשובה או להתקדם בעבודת ה', צריך לקיים זאת מיד בחיפזון ובלי חשבונות, אפילו לא לחשוב על פרנסה. כמו שכאשר אדם נמצא בסכנה, שרודפים אחריו מחבלים וגזלנים או חיות רעות, הוא אינו חושב על פרנסה וצידה ורכוש, אלא מיד בורח על נפשו ונמלט, כך צריך גם להתייחס לסכנה רוחנית, לברוח ולהמלט מיד, כאשר יש הזדמנות והארה מלמעלה – ולא לעשות שום חשבונות של פרנסה או משפחה וכדומה, ולהשען על ה', שהוא ידאג לו בכל העניינים הגשמיים.
כאשר יעשה האדם מסירות נפש זו ויברח מהעוונות והתאוות, מובטח לו שיזכה לסיוע משמיים, כמו שעם ישראל יצאו ממצרים ללא צידה וזכו להתפרנס מן השמים, בכל זמן שהותם במדבר.
וה' יעזרנו לתפוס את ההארות הנשלחות אלינו מלמעלה ולברוח מן התאוות והדרכים הלא טובות ולהמלט מיד לעבודת ה' בלי חשבונות.
ויעזרנו הקב"ה ויספק כל צרכנו בריווח ובנחת, אכי"ר.
בית מלוכה 