" כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה "
"אמא תחלקי לנו סוכרי'ה אחרי הארוחה" פונה שרה בת התשע לאמה בצהרי יום י"ז בתמוז.
"שרה, היום לא אוכלים ממתקים, היום יום צום" עונה האם. "אבל אנחנו ילדים" טוענת שרה "ילדים לא צמים" ובכן בואו ונראה מה אומרת ההלכה בנידון זה:
" קטנים וקטנות מגיל תשע ומעלה שיש להם דעת להתאבל יחנכם שלא יאכלו מעדנים ומיני מתיקה" כותב מג"א בשם הרמ"ע מפאנו, שאומר 'קטנים מאכילים אותם לחם ומים כדי קיום הגוף' – מעיקר ההלכה הי'ה ראוי לתת לקטנים רק לחם ומים שזה נצרך לקיום הגוף ולא שום דבר מעבר לכך. אולם כמובן דבר זה קשה, אך לפחות לא לתת להם מעדנים וממתקים, ובפרט ילדים שאפשר להסביר להם על חורבן בית המקדש ויש להם דעת להבין ולהתאבל על כך, ואפילו קטנים מגיל תשע. וע"כ מה תענה אמא לשרה ?
"נכון שרה שאינך חייבת לצום, אך יודעת את שיום זה הוא יום עצוב, שאנו מתאבלים בו על חורבן בית המקדש ואין זה מתאים היום לאכול ממתקים ולהתענג. את ילדה גדולה ומבינה את הצער על כך שאין לנו בית המקדש, אמנם לצום אסור לך מכיוון שזה מסוכן לילדים קטנים שצריכים כח כדי לגדול, אך לאכול ממתקים ומעדנים ודאי שאת יכולה ומסוגלת להתאפק ולהשתתף בכך עם כל עם ישראל הצמים ומצטערים על החורבן."
ומדוע עלינו לשתף את הילדים בצער על חורבן בית המקדש ? מכיוון שכבר מגיל קטן אנו צריכים להחדיר בילדים אמונה בשכר ועונש ושידעו שכל מעשה של יהודי יש לו משמעות, והוא משפיע ועושה רושם ולכן חשוב שגם הם יעשו מעשים טובים ויהיו צדיקים ויבדקו תמיד את מעשיהם אם הם טובים או לא. כי מעשי'הם של עם ישראל הם שגרמו לחורבן, וחזרתם בתשובה, תביא בעזרת ה' לגאולה בב"א.
ואומר רבינו: " עיקר חורבן בית המקדש, הי'ה ע"י פגם המשפט היינו שלא שפטו את עצמם בכל עת ולא פשפשו במעשי'הם אם עולים יפה אם לא, ועל כן…נתלבש הדין והמשפט במלכות הרשעה וניתן להם רשות להחריב הבית מקדש…וזה שמתענין על חורבן בית המקדש… שכל זה הוא בחינת משפט…כי עיקר האבלות…על מעשיו שגרמו חורבן…או שמעכבים בניינו…וצריך להתאבל…ולפשפש במעשיו ולתקנם מעתה, ועי"ז יזכה לבנין בית המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה…" (אוצר היראה בין המצרים)
וה' יזכנו לבנין ביהמ"ק בב"א.
בית מלוכה 