"מה טובו אהליך יעקב"
בבקר ממהרת יהודית, להעיר את בנה דוד, שיקום בזריזות ללכת לבית תלמודו.
דוד בחור שקדן הוא, וגם כאשר שוהה הוא בבית, מנצל את עיתותיו ללימוד התורה הקדושה.
כעת מזדרז דוד לקום, שמח הוא, לרוץ לבית תלמודו.
אולם מה רבה הפליאה, כאשר לעת ערב, חוזר דוד הביתה, כשעל פניו אכזבה.
לשמע תמיהת אימו, עונה דוד: "אמא, בבית לומד אני הרבה יותר טוב ומספיק הרבה יותר, לשם מה צריך ללמוד בישיבה, עם כל החברים, כאשר קצב הלימוד איטי כל כך?"
"אכן, לשם מה?" מתגנב לו ספק לליבה, "מדוע חשוב ללמוד דווקא עם כולם ודווקא בישיבה?".
אומר הפסוק בפרשתינו פרשת "בלק"
"… טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל"
אומר על כך רבי נתן ב"ליקוטי הלכות" :
"זהו בחינת קדושת הבתי כנסיות ובתי מדרשות. שהם בחינת מקדש מעט…
כשמתחברים רבים יחד ובונים בית המדרש לעסוק בו בתורה … בוודאי 'הן אל כביר לא ימאס'
כי 'זכותא דרבים עדיף'. גם מחמת שהם רבים… ומאירים זה לזה".
מסביר רבי נתן, שבית הכנסת ובית המדרש, הם מקומות קבועים, המיוחדים לתפילה וללימוד תורה, לרבים, ויש בהם קדושה מיוחדת, המשפיעה על הנמצאים בתוכם.
גם הלימוד דווקא בחבורה, חשוב, בגלל זכות הרבים , וגם מפני שכל אחד מאיר לשאר החברים
מן השרש המיוחד לו בתורה, וכך כולם מאירים זה לזה.
וממשיך הפסוק הבא: "כנחלים נטיו כגנות עלי נהר…"
אומר רבי נתן: "וזהו 'כנחלים נטיו' ודרשו רז"ל, 'מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף הבתי מדרשות מעלין…'
ובהמשך "וזה בחינת כגנות עלי נהר … נמשך עליהם מייד, מהנהר היוצא מעדן… להצמיחם ולגדל פירותיהם מהרה."
מכאן אנו למדים שרבה מעלת לימוד התורה, בבית המדרש דווקא, כי דומה הוא לנחל המטהר, בעצם הכניסה לתוכו.
וכן הלימוד בו מצמיח מיידית פירות טובים, כי שם יש סייעתא דשמיא מיוחדת, כשם שגינה הזרועה על שפת הנהר, מצמיחה מהר את פירותיה, כיון שהמים מצויים לה ואינה צריכה להמתין לגשם.
יעזרנו ה', שיתמלאו בתי הכנסיות ובתי המדרשות במתפללים ולומדי תורה, ונזכה גם אנו וילדינו לרוץ אליהם בחשק רב.
וישמע קול התפילה והתורה בתוכם תמיד, להשפיע ברכה לכל עם ישראל, אכי"ר.
בית מלוכה 