פרשת נשא

מעלת קדושת הניגונים

קול ניגון עלה באוזניו שעה שעבר ברחוב, קול הניגון חדר לתוכו ושבה את ליבו והוא מצא את עצמו מחפש אחר מקור הקול, עד מהרה היה צמוד אל שימשת בית המדרש, שם ישבו החסידים כשבראשם הרבי זימרו ונגנו שירי דבקות המקרבים לב האדם לעבודת-ה',

הוא הרגיש שהניגון חודר לעצמותיו ומושך את כל כולו מעלה מעלה בכיסופים ורצון עז לעלות להתקדש ולהדבק בה' יתברך .

מהו כוחו של הניגון ומהי מעלת קדושתו, אשר מסוגל הוא להמשיך ליבו של אדם לאביו שבשמים?

אומר הפסוק בפרשתינו: "ובבא משה אל אהל מועד לדבר איתו וישמע את הקול מדבר אליו…"(במדבר ז' פט)

אומר ר"נ: "עיקר הדבקות והתקרבות לה' יתברך הוא על-ידי קולות, שהם בחינת עשרה מיני נגינה, שבהם כלולים כל הקולות שבעולם, שעל ידם עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים". (ליקו"ה-פרשת נשא)

  אומר לנו ר"נ שהתקרבות  עמ"י  להקב"ה היא ע"י קולות ,מכיון  שכאשר אנו מתפללים להקב"ה ומשמיעים לפניו דברי שירות ותשבחות, תחנונים ופיוסים ומשיחים את נפשנו  לפני ה' בהתבודדות , על ידי זה אנו מתקרבים לה' יתברך וכל הקולות שאנו משמיעים בתפילתנו, בדיבורינו ובשירתנו לפני ה' כלולים  בעשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהילים ועל ידם עיקר התקרבות ישראל לה' יתברך.

קולות אלו הם בחינת חוש השמיעה, ששם נקלטים הקולות והניגונים שאנו שומעים, לכן צריך אדם להשמיע לאזניו  מה שמוציא מפיו, והאמונה הקדושה תלויה בחוש השמיעה, כי השמיעה תלויה בליבו של אדם, כמו שביקש שלמה המלך: "ונתת לעבדך לב שומע" וכמו שמצוה אותנו התורה בפסוק האמונה שאנו אומרים בכל יום ויום :"שמע ישראל ה' אלוקינו …"- "שמע"- הכונה לשמיעת הלב, בבחינת הבנה וקבלה של הדברים .

כי הקב"ה מרומם ומנושא מכל המחשבות. ומחשבתו של אדם אינה יכולה לתפוס את אלוקותו של ה' יתברך, אולם מגודל רחמנותו עלינו מצמצם הקב"ה כביכול את עצמו כדי שיוכלו הנבראים להשיג השגות אלקות ויטעמו מזיו נעמו של ה'.

כך זכו כל הצדיקים האמיתיים, האבות הקדושים, הנביאים וכל הצדיקים שבכל הדורות להשגות  אלקות. כל זה בבחינת שמיעה, כמו מי ששומע קול מדבר עימו  אך אינו יכול לראותו, כפי שכתוב במתן תורה:

"קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול"

וכמו שכתוב במשה רבינו שאמר לו ה':"כי לא יראני האדם וחי"

ועיקר ההשגה שהישיג משה היתה בבחינת חוש השמיעה כמובא בפרשתינו: "ובבא משה אל אוהל מועד  וישמע את הקול…"

וכל שכן שאר הצדיקים והנביאים שבכל הדורות שהשגתם היתה בבחינת חוש השמיעה. גם אנו אנשים פשוטים כמונו היום ,כל חיותנו וקדושתינו בבחינת חוש השמיעה, שאנו שומעים ומקבלים את האמונה והתורה הקדושה מפי אבותינו ומפי רבותינו מדור לדור ומחויבים אנו לשמוע לקולם ולקיים את מצוותם. ומכיון שכ"כ גדול כח השמיעה, לכן גדולה מאד מעלת הניגונים, שיש בהם קדושה רבה, כאשר מזמרים אותם ישראל בשביל התקרבות לה' יתברך, כי כל הניגונים כלולים בעשרה מיני נגינה שיש בכוחם למשוך את לב ישראל לאביהם שבשמים, כי עיקר  הדבקות בה' יתברך ע"י קולות וניגונים  ודיבורים   קדושים.

גם לימוד התורה הוא בבחינת עשרה מיני נגינה ע"י הטעמים והנגינות שבתורה. כמו שאומר הזוהר הקדוש שהטעמים שהם הניגון של התורה  הם המדרגה העליונה ביותר מכל הבחינות שבתורה שהם: טעמים, נקודות, תגין  ואותיות.

ע"כ עלינו לדעת את כוחו של הניגון  דקדושה ובכל הזדמנות לנגן ולהאזין לניגוני דבקות ולמשוך ע"י כך את ליבנו להתעורר ולהגיע לדבקות בה' יתברך, באמצעות הניגון, וה' יזכנו לעובדו בלבב שלם ונזכה תמיד לשמוע ולהשמיע קולות דקדושה, שיקרבו ליבנו לעבודתו יתברך אכ"יר.