מאמרים בחינוך ילדים

תפילה או עצה

בערב ר"ח סיון התפללנו כולנו והעתרנו את תפילת השל"ה הקדוש על חינוך הבנים.

כל אמא מתפללת בעת הדלקת נרות השבת על ילדים טובים וצדיקים. ובכל הזדמנות אנו מבקשים שנהי'ה אנחנו וצאצאנו… יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה.

נשאלת השאלה, האם עלינו לחפש עצות ודרכים כיצד לחנך את ילדינו ובאיזה דרך לנהוג עימם בכל מקרה וענין, או שמא נתפלל מעומק הלב שה' יעזור לנו ובזכות התפילה נזכה לילדים מחונכים וצדיקים וננהג עימם כראוי בכל העניינים?

כדי לענות על שאלה זו, נעיין בדברים, בעניין קבלת התורה בחג השבועות:

"בשבועות מקבלים את התורה, היינו שביום זה נמשך בכל שנה ושנה עצות לקיום התורה, שזה עיקר קבלת התורה.

וכפי שכל אדם מרבה בתפילה להשם יתברך עבור קיום התורה, וכפי שכל אחד מתחזק ברצונות ובכיסופים ונכסף לקיום התורה, כך הוא זוכה מידי שנה בשנה לקבל בחג השבועות, דעת גדול שנמשך מן השמים לקיום התורה, שזה עיקר קבלתה. כך מבואר בליקוטי הלכות (העצות המבוארות – שבועות) מסביר רבינו שבכל השנה אדם צריך להתפלל עבור קיום התורה ולהשתוקק ולהתמלא בכיסופים לקיום התורה. ולפי ההשתוקקות והכיסופים שהיו לו במשך השנה כך הוא זוכה, שבחג השבועות הוא מקבל עצות, איך להצליח לקיים את התורה או המצווה שאלי'ה השתוקק ועלי'ה התפלל וזה נקרא "קבלת התורה" שזוכים בחג השבועות לקבל את העצה המתאימה, שתעזור לו לקיים את התורה.

כך גם לענייננו, אנו צריכים כל הזמן להתפלל על חינוך הילדים ועל היותם צדיקים, לבקש מה' ולכסוף לכך, שנדע איך להנהיגם ואיך לחנכם שיגדלו בתורה ובעבודת ה', אך יחד עם זאת עלינו לבקש ולחפש עצות ודרכים כיצד להצליח בכך. וכגודל ההשתוקקות והכיסופים ובזכות התפילות הרבות, נזכה שנקבל בדיוק את העצה הנכונה ואת הדעת מן השמים מהי הדרך המתאימה בכל עניין ועניין הנצרך לחינוך ילדינו.

ויהי רצון שאכן נזכה שנהי'ה אנחנו וצאצאינו… כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, אכי"ר.

"מניין כל אחד ואחד"

"אמא, את יודעת?" פונה ציבי לאמה בשעות אחר הצהריים "כל פעם, בכיתה, כשחסר לילדה משהו – אני נותנת לה. תמיד אני הראשונה שמזדרזת ונותנת לחברה את מה שהיא צריכה".

"נפלא!" עונה האם "אני שמחה שאת מצטיינת במעלת החסד והנתינה". "כן אמא", מתלהבת ציבי, "אף ילדה בכיתה לא נותנת לחברות במהירות ובשמחה כמוני".

"יפה מאד ציבי" חוזרת האם ומשבחת את בתה "אבל" היא מוסיפה "שימי לב, ציבי, כמו שאת מצטיינת במידת החסד, בוודאי כל אחת ואחת מחברותייך, מצטיינת במידה טובה אחרת, בה היא עולה על כולן".

"נכון" משיבה ציבי בקול מהורהר "דבורי מתפללת תמיד מתוך הסידור, בהתלהבות ובכוונה יותר מכולן. אסתי תמיד עושה בצייתנות את מה שמבקשת המורה, מיד ובלי עיכובים. שלומית הראשונה שתדיר מוותרת לחברות במשחקים…"

"רואה את" מסכמת אמא "לכל אחת מהבנות מידה טובה, שמיוחדת רק לה ואין לחברתה. עלייך לחזק את מידת החסד שאת מצטיינת בה, אולם יחד עם זאת – לדעת את מעלת כל אחת מחברותייך, וביחד כולכן משמחות את ה' יתברך במצוותיכן".

נאמר בפרשת "כי תשא":
"כי תשא את ראש בני ישראל… ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם" (שמות ל', י"ב)

אומר רבי נתן ב"ליקוטי הלכות":

"נצטוו ליתן השקלים בעת המניין, כדי שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. וקשה, למה לו למנותם ויש סכנה, שלא ישלוט בהם הנגף, ולא ימנה אותם כלל? אך המניין היה הכרח… כי אע"פ שכל ישראל נחשבו כאיש אחד, אעפ"כ כל אחד ואחד מישראל יש לו צמצום וגבול בפני עצמו. כי דעת כל אחד משונה מחברו, וכמו שאמרו רז"ל (ברכות נ"ח) לעניין ברכת חכם הרזים… וכן כל אחד עובד ה' כפי מידותיו הטובים, זה נזהר ביותר במצווה זאת שהיא בחינת תיקון החסד, וזה במצווה זאת שהיא בחינת תיקון מידה אחרת… ובשביל זה נצטוו למנותם שיהיה נמנה כל אחד ואחד בפני עצמו, כי כל אחד יש לו גבול ושיעור בדעתו, להכיר את ה' יתברך ולעבדו בהדרגה ובמידה כפי מדרגתו וכנ"ל".

מדברים אלו אנו למדים, כי עלינו לחנך את ילדינו להכיר במעלותיהם ובמידות שהם מצטיינים בהם, אולם להזהירם לבל יערכו השוואות עם חבריהם, מכיוון שלכל אחד ואחד מעמ"י נקודה טובה המיוחדת לו. אך יחד עם זאת עליהם להכיר במעלות המיוחדות של כל אחד מחבריהם, ולדעת שאל להם לנסות להדמות להם בדיוק, כי לכל אחד ואחד יש את עבודת ה' המיוחדת לו, אע"פ שכל עם ישראל נחשבים כאיש אחד בלב אחד.

ויהי רצון שנזכה לראות כל אחד מעלת חברו ולא חסרונו, וכן כל אחד יכיר את מעלת עצמו וינצל אותה כראוי לעבודת ה', ללא התפארות על סביבתו. וה' יעזרנו לעבדו בלבב שלם ולחנך כך את ילדינו, אכי"ר.